תבניות המוח בחולים לאחר שבץ איסכמי, הנראות ב-MRI יכולות להבחין בין חולים הנוטים להפיק תועלת מרה-פרפוזיה מוקדמת ובין אלה שבהם רה-פרפוזיה עלולה להזיק יותר מאשר לעזור- כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה.

המחקר מציע, כי אם נדע יותר על מה שמרחש במוח לפני ההחלטה על הטיפול, אנו עשויים לחולל שינוי עצום בתוצאות במספר גדול של חולי שבץ, ואולי אף להרחיב את חלון הטיפול.

מחקר ה-DEFUSE (Diffusion and Perfusion Imaging Evaluation for Understanding Stroke Evolution), מצא כי רה-פרפוזיה מוקדמת הייתה קשורה בעלייה משמעותית בסיכויים להשיג תגובה קלינית טובה בחולים עם אי התאמה בין פרפוזיה ודיפוזיה, ותגובה טובה אף יותר בחולים עם פרופיל אי התאמה חדש שזוהה לאחרונה.

המחקר, שהיה פרוספקטיבי ורב-מרכזי, כלל 74 חולי שבץ. סריקת MRI בוצעה מיד לפני ו- 3-6 לאחר טיפול ע”יtPA תוך וורידי, שניתן 3-6 שעות לאחר הופעת התסמינים. פרופילי ה-MRI ההתחלתיים שימשו לסיווג החולים ל-3 תת קבוצות, והתגובות הקליניות הושוו, בהתבסס על השאלה- האם הושגה רה-פרפוזיה מוקדמת.

מחקר חדש מסוגו

לדברי החוקרים, מחקר ה-DEFUSE הוא המחקר הפרוספקטיבי הרב מרכזי הראשון שהשתמש בטכניקה מתקדמת כמו MRI לפני ומעט אחרי התחלת טיפול טרומבוליטי. בנוסף, הוא הראשון להדגים תגובה קלינית שונה לאחר רה-פרפוזיה בקרב תת קבוצות של חולים עם פרופילי MRI שונים.

השערת החוקרים הייתה, כי חולים עם שני פרופילי MRI שונים ידגימו תגובה קלינית שונה לאחר רה-פרפוזיה מוקדמת. פרופילים אלה היו: אי התאמה, שהוגדרה כנגע perfusion-weighted-image (PWI) הגדול מ-10 מ”ל, ו-120% או יותר של נגע diffusion-weighted-image (DWI); והיעדר אי התאמה, שהוגדר כנפח  PWI נמוך מ-120% מנפח נגע ה-DWI.

בנוסף, תואר פרופיל של נגע קטן, שהוגדר כנפחי נגע של DWI ו- PWI, שהיו ביחד נמוכים מ-10 מ”ל. אולם, נוכחות או היעדר רה-פרפוזיה אינם יכולים להיות מוערכים בחולים אלה, שכן נגע PWI בסיסי הוא קטן יותר מהירידה המינימאלית בנפח PWI, הדרוש לרה-פרפוזיה.

השערה חדשה

החוקרים האמינו, כי חולים עם פרופיל של אי התאמה, יגיבו בצורה טובה יותר לאחר רה-פרפוזיה מוקדמת, בהשוואה לחולים ללא אי התאמה.

בבדיקת הנתונים של 34 החולים הראשונים, החוקרים זיהו שתי תת קבוצות בקרב קבוצת אי ההתאמה- פרופיל אי התאמה ממאיר ו-target-mismatch . 

נגע DWI בעל נפח גדול ו/או נגע PWI גדול של 100 מ”ל ומעלה מאפיינים את התבנית הממאירה. לאחר שזוהה פרופיל זה, נוספה תיאוריה אחרת להערכת התגובה הקלינית לרה-פרפוזיה בחולים עם אי התאמה ללא הפרופיל הממאיר. קבוצה זאת כונתה target mismatch (אי התאמה בין פרפוזיה ודיפוזיה, כאשר נגע הדיפוזיה אינו עצום).

תגובה חזקה

בעוד שהתבנית הממאירה נמצאה קשורה לדימום תוך מוחי חמור ולתוצאה גרועה לאחר רה-פרפוזיה, 67% מקבוצת ה- target-mismatch הראתה תגובה טובה לרה-פרפוזיה מוקדמת לאחר קבלת tPA.

לדברי החוקרים, הם הופתעו מעוצמת התגובה בחולי ה- target-mismatch. רובם טופלו 5-6 שעות לאחר הופעת התסמינים. לדבריהם, המחקר מראה כי כאשר מוצאים את החולים הנכונים, וחולי ה- target-mismatch היוו כ-50% מהחולים, התגובה הקלינית יכולה להיות חזקה מאוד.

החוקרים מציינים, כי כאשר חולי target-mismatch לא טופלו ברה-פרפוזיה מוקדמת, שיעור התגובה אצלם היה 19% בלבד.

השלכות גדולות

לדברי החוקרים, אם תוצאות המחקר יאושרו, יהיו להן השלכות מרחיקות לכת להערכה העתידית ולטיפול בחולים עם שבץ איסכמי.

כך למשל, מרכזים ובתי חולים המטפלים בשבץ אקוטי יצטרכו לשקול הערכת חולים באמצעות MRI כתחליף ל- CT, המהווה כיום את שיטת ההערכה הסטנדרטית.

אך חשוב מכך, אישור התוצאות יאפשר לרופאים לבצע החלטות טיפוליות מושכלות יותר הן בנוגע לאופי הטיפול והן בנוגע לשאלה האם יש לפתוח כלי דם חסומים.

החוקרים מסכמים ואומרים, כי ע”י הבנת המצב של רקמת המוח, נוכל להעריך כמה רקמה ניתן להציל וכמה מהרקמה ניזוקה באופן בלתי הפיך. מחומשים במידע זה, נוכל לקבל החלטות טיפוליות מושכלות יותר לגבי אופציות הטיפול, דבר שיביא לשינוי עצום בתוצאות.

לידיעה במדסקייפ