האוכלוסייה של חולים פסאודופקים הולכת וגדלה ככל שתוחלת החיים מתארכת. מצב זה תורם להתרבות בעיות שעלולות להתפתח לאחר השתלת עדשות תוך עיניות (IOL) בחולים פסאודופקים. למרות שניתוחי הוצאת IOL לא מבוצעות באופן שכיח, מספרם גדל בהדרגה, בגלל ריבוי האנשים עם IOL, למרות הסיבוכים הקשים האפשריים בניתוח כזה. הסיבות העיקריות להוצאת IOL הן תזוזה מהמקום – דיסלוקציה, או חוסר מרכוז – דסנטרציה, כוח אופטי לא נכון של העדשה המושתלת, התפתחות עכירות ב- IOL וחוסר הסתגלות ל- IOL מולטיפוקלי. אולם, בגלל עיצובים חדשים של IOL, טכניקות השתלה שונות, ושיטות חישוב כוח העדשות להשתלה, ההתוויות להוצאת IOL משתנות בשנים האחרונות. השיטות להוצאת IOL ולהשתלה משנית של IOL גם כן עברו שינויים במהלך השנים. בגישה המסורתית של הוצאת IOL בוצעה הרחבה של החתך הניתוחי כדי לאפשר הוצאה של IOL, וחיתוך העדשה לשניים בתוך הלשכה הקדמית נוסף לאחר מכן. בשיטה של חיתך העדשה, חלקי העדשה מוצאים בעזרת מלקחיים דרך החתך שבקרנית. מאידך, לשיטות אלה יש גם חסרונות הכוללים הגדלת אסטיגמטיזם בגלל מיקום פצע החתך בקרנית, תנועות לא נשלטות, נזק לאנדותל הקרנית, אפשרות קריעה של הקופסית האחורית, ותוצאות לא רצויות של חדות הראייה. לכן פותחו מספר שיטות ומכשירים שמאפשרים הוצאת IOL ללא הגדלת החתך בקרנית או ללא חיתוך ה- IOL בתוך העין. אולם, לכל אחת מהגישות הללו יש מגבלות וחסרונות. החוקרים של המחקר הנוכחי פתחו שיטה להוצאת IOL באמצעות אחיזה בו, משיכתו וקיפולו בתוך החתך בקרנית. בנוסף לכך קיימות טכניקות שונות להשתלה משנית של IOL הכוללות השתלה לתוך השק, השתלה לסולקוס הסיליארי, השתלת עדשה שנאחזת בקשתית והשתלת IOL עם אחיזה בסקלרה עם או ללא חוטים.
המטרה של המאמר הנוכחי הייתה לבחון את הסיבות כיום להוצאת IOL, להשוות את הטכניקות השונות המשמשות כיום להוצאת IOL ולהעריך את התוצאות מבחינת הראייה והסיבוכים. המחברים היו מטורקיה. המחקר היה רטרוספקטיבי. נכללו בו 175 עיניים של 160 חולים שעברו החלפת IOL והשתלה משנית של IOL אקרילי מתקפל המהווה יחידה אחת (one-piece foldable acrylic IOL) בין ינואר 2010 למרס 2022. קבוצה 1 כללה 74 עיניים של 69 חולים בהם ה- IOL הוצא באמצעות אחיזה, משיכה וקיפול בתוך החתך העיקרי בקרנית. קבוצה 2 כללה 66 עיניים של 60 חולים בהם ה- IOL הוצא לאחר חצייתו בתוך העין. קבוצה 3 כללה 35 עיניים של 31 חולים בהם ה- IOL הוצא לאחר הרחבת החתך בקרנית. התוצאים העיקריים היו האינדיקציות להוצאת IOL, טכניקת הניתוח, הרפרקציה לאחר הניתוח והסיבוכים.
הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר היה 66.1 שנים. הזמן הממוצע מהניתוח הראשון בו בוצעה ההשתלה להוצאת ה- IOL היה 57.0 חודשים. דיסלוקציה של IOL הייתה הסיבה השכיחה ביותר להוצאה והיא נמצאה ב- 85 עיניים שהיוו 49.5% מהמקרים. כאשר החולים נבדקו במסגרת קבוצת האינדיקציה להוצאת העדשה וטכניקת ההוצאה, חדות הראייה המתוקנת לרחוק השתפרה באופן משמעותי בכל תת-הקבוצות. ההגדלה באסטיגמטיזם לאחר ההוצאה היה בממוצע 0.08 דיופטר בקבוצה 1, 0.09 דיופטר בקבוצה 2, ו- 0.83 בקבוצה 3. המסקנה הייתה ששיטת הוצאת IOL באמצעות אחיזה, משיכה וקיפול בתוך החתך העיקרי בקרנית, בנוסף להיותה פשוטה יותר, היא עם פחות סיבוכים ועם תוצאות טובות מבחינת הרפרקציה שלאחר הניתוח.
Ucar F, Cetinkaya S, Kahraman H, Yener HI
Changes in Intraocular Lens Explantation Indications and Comparison of Various Explantation Techniques
Am J Ophthalmol 2024;257:84–90
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!