במקרים של צורך בטיפול דחוף בהיפונתרמיה חמורה, מתן טיפול בולוס בסליין היפרטוני (NaCl 3%) בנפח של 250 מ”ל לעומת 100 מ”ל הוביל לתוצאות טובות יותר, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי המטרה הראשונית של טיפול בהיפונתרמיה חמורה היא להביא לעליה מהירה בריכוז הנתרן ולהפחית את הסיכון לסיבוכי בצקת מוחית. הגישה האופטימאלית להשגת יעד זה עדיין שנויה במחלוקת ומטרתם במחקר הנוכחי הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של 100 מ”ל ו-250 מ”ל של סליין היפרטוני כטיפול ראשוני בהיפונתרמיה היפוטונית חמורה.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל 130 חולים שאושפזו בין 2017 ו-2019 לבית חולים אוניברסיטאי בהולנד עם היפונתרמיה היפוטונית חמורה, אשר הוגדרה כריכוז נתרן בדם של עד 120 מילימול/ליטר. החולים שנכללו במחקר קיבלו טיפול ראשוני בבולוס בסליין היפרטוני בנפח 100 מ”ל (63 חולים) או 250 מ”ל (67 חולים).
טיפול מוצלח הוגדר בנוכחות עליה בריכוז נתרן בדם של לפחות 5 מילימול/ליטר בתוך 4 שעות ממתן טיפול בולוס. תיקון-יתר של ריכוז נתרן בדם הוגדר כעליה של למעלה מ-10 מילימול/ליטר במהלך 24 השעות הראשונות.
מהתוצאות עולה כי שיעור החולים עם עליה של לפחות 5 מילימול/ליטר בריכוז הנתרן בדם בתוך 4 שעות עמד על 32% לאחר בולוס של 100 מ”ל ועל 52% לאחר בולוס של 250 מ”ל (p=0.018).
תיקון-יתר של רמות נתרן בדם תועד לאחר חציון של 13 שעות (טווח של 9-17 שעות לאחר הטיפול) ב-21% מהחולים בשתי הקבוצות, ללא הבדל מובהק סטטיסטית בין שתי גישות הטיפול (p=0.971) וללא מקרים של תסמונת דה-מיילינציה אוסמוטית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בולוס סליין היפרטוני של 250 מ”ל מהווה טיפול ראשוני טוב יותר בהיפונתרמיה היפטונית חמורה לעומת מתן בולוס של 100 מ”ל, ללא עליה בסיכון לתיקון-יתר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!