טיפול ב-Celecoxib ו-Etroricoxib עשוי להפחית את הסיכון לאירוע מוחי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Front Neurol)

בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), לטיפול התרופתי ב- Celecoxib ו-Etroricoxib עשויה להיות השפעה מגנה מפני אירוע מוחי איסכמי, עם עדויות התומכות בקשר תלוי זמן ומינון, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Neurology.

מחקרים קודמים דיווחו על תוצאות סותרות אודות הסיכון לאירוע מוחי איסכמי על-רקע טיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון שני מעכבים ספציפיים של COX-2, Celecoxib ו-Etroricoxib, ואת ההשפעות של תרופות אלו על הסיכון לאירוע מוחי איסכמי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.

מדגם המחקר כלל 10ף857 חולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית ממאגר Taiwanese National Health Insurance Research Database בתקופה שבין 2001 עד 2009. חולים עם אבחנה קודמת של מחלה צרברווסקולארית ואלו שקיבלו טיפול כנגד דלקת מפרקים שגרונית לפני האבחנה הראשונה של מחלת המפרקים הוצאו מהמחקר.

תוצאי הסיום העיקרי של המחקר היה אירוע מוחי איסכמי.

מבין 7,904 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, 6,699 חולים לא קיבלו Celecoxib ו-564 (8.46%) מהם אובחנו עם אירוע מוחי איסכמי. מבין 597 החולים שנטלו Celecoxib במינון של עד 200 מ”ג/יום, 58 חולים (9.72%) אובחנו עם אירוע מוחי. מבין 638 החולים שנטלו Celecoxib במינון של מעל 200 מ”ג/יום, ב-38 חולים (5.96%) תועדה אבחנה של אירוע מוחי איסכמי, כאשר ב-6 חולים (2.69%) מבין 223 מטופלים ב-Etoricoxib תועד אירוע מוחי.

נטילת Celecoxib במינון יומי גבוה מ-200 מ”ג למשך פחות מ-3.5 שנים הפחיתה את שיעורי היארעות אירועים מוחיים (יחס סיכון של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.48-0.93 למינון ויחס סיכון של 0.22, רווח בר-סמך 95% של 0.10-0.46 למשך הטיפול; p<0.001 בשני המקרים), בעוד שנטילת כל מינון של Etoricoxib הפחיתה משמעותית את הסיכון לאירוע מוחי (יחס סיכון של 0.35, p<0.001). מנגד, נטילת Etoricoxib למשך שמונה שנים עשויה להיות השפעה נייטראלית או אף מגנה, בהשוואה לטיפול במשך 3.8 שנים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי מבוסס-אוכלוסייה זה מעיד כי Celecoxib ו-Etroricoxib עשויים להפחת את הסיכון לאירוע מוחי איסכמי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית באופן תלוי מינון וזמן.

 

Front Neurol, Oct 20, 2022

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

כיווץ כלי דם (וזוספאזם) במהלך טיפול אנדו־ווסקולרי בשבץ איסכמי: גורמים קשורים, השפעה על תוצאים והשפעת נימודיפין תוך־עורקי

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|18/09/2026

במהלך צנתור מוח (טיפול אנדו־ווסקולרי) לשליפת קריש דם בשבץ איסכמי חריף, לעיתים מתרחש כיווץ של כלי הדם (Vasospasm) כתוצאה מהמניפולציה המכנית של הצנתר והמכשור

אוטמים מוחיים בטריטוריות מרובות, טיפול נוגד קרישה והישנות לאחר שבץ קריפטוגני: ניתוח תת־קבוצה של מחקר ARCADIA

אוטמים מוחיים בטריטוריות מרובות, טיפול נוגד קרישה והישנות לאחר שבץ קריפטוגני: ניתוח תת־קבוצה של מחקר ARCADIA

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|10/09/2026

שבץ קריפטוגני (שבץ ממקור לא ידוע) הוא אתגר טיפולי משמעותי. כאשר בבדיקות הדמיה (כמו MRI) מזוהים אוטמים (מוחיים) ביותר מטריטוריה כלי דם אחת, הדבר מעלה חשד סביר למקור תסחיפי מהלב (Cardioembolism)

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן