בקרב מבוגרים עם מחלת גרייבס, הפרעות בתפקודי תריס תועדו בשכיחות גבוהה עם שיעורי הישנות גבוהים במהלך 12 החודשים הראשונים לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי, כך עולה מתוצאות מחקר PRAGMA שפורסמו בכתב העת Clinical Endocrinology.
במחקר הרטרוספקטיבי, רב-מרכזי, תצפיתי, ביקשו החוקרים לכמת את שכיחות הפרעות בתפקודי תריס לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי ולהשוות את היעילות של גישות הטיפול הנפוצות במחלת גרייבס. הם כללו מבוגרים שטופלו ביוד רדיואקטיבי עם 12 חודשי מעקב לאחר טיפול, אשר קיבלו את מנת הטיפול האחרונה ביוד רדיואקטיבי לפחות שנה לפני ההכללה במחקר.
מדגם המחקר כלל 812 חולים מ-31 מרכזים בבריטניה, אשר היו במעקב לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי. מבין אלו, ב-80.7% תועדה תת-פעילות של בלוטת התריס וב-48.7% היית עדות לפעילות יתר של בלוטת התריס.
מבין שלוש גישות הטיפול לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי טיפול בתרופות כנגד בלוטת התריס בלבד, מתן לבותירוקסין בלבד, או שילוב של השתיים ההבדלים בין הגישות היו קטנים. החוקרים מצאו כי היענות להנחיות הארציות בנוגע למעקב אחר תפקודי התריס בששת החודשים הראשונים היו נמוכים ונעו בין 21.4% ועד 28.7%.
בנוסף, הפרעה בתפקודי בלוטת התריס לא לוותה בתוצאות שליליות, כולל הופעה חדשה או החמרה של מחלה עינית על-רקע גרייבס, עליה במשקל ואירועים קרדיווסקולאריים, ולא תוארו הבדלים משמעותיים בין המרכזים במאפיינים הדמוגרפיים, טיפול קליני ומצב בלוטת התריס לאחר הטיפול ביוד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפרעה בתפקודי התריס במהלך 12 החודשים הראשונים לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי, בפרט תת-פעילות של בלוטת התריס, מופיעה בשכיחות גבוהה ולעיתים קרובות חלה הישנות, רמז לטיפול תת-אופטימאלי.
Clin Endocrinol. 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!