הפוסט החדש של פרופ’ הוכברג באתר האיגוד לאנדוקרינולוגיה ילדים עוסק ב..גמדים בספרות:
גמדים מופיעים לעתים קרובות בספרות, באגדות עממיות ואלו לילדים, וברומנים של מדע בדיוני. בתרבות הפופ ובקולנוע הגמדים מופיעים הרבה פעמים כבדרנים של בדיחות רעות. בסיפורי אגדות כמו שלגיה ושבעת הגמדים שהופיע בלקט של האחים גרים, הגמדות מוצגת כישות שובבה שמחה ללעוג ולצחוק על הפגם שלה, בודאי רחוק מחיי היומיום של בעלי המוגבלות הזאת. אדם עם גמדות מיוצג רק לעיתים רחוקות כבן אנוש רגיל נמוך קומה. הקשר החזק בין הגמדות הרפואית לבין הגמדים המיתולוגים מטשטש את הגבול בין הפנטזיה והמוגבלות.
המונח החביב על החברה שמאגדת אותם בארה”ב הוא “אנשים קטנים” little people. בספרות ובאגדה הישראליים המונח הפופולרי הוא גמד, כשהוא חמוד, כמו ב”מפנקסו של הגמד ספורון” מאת טובה הרשקוביץ, או ננס, כשהוא מנוול “ננס מנוול מאת אסף גברון. המונח ננס נחשב לבעייתי בשל זיקתו לגמדים מיתולוגיים. ואצל שלונסקי הגמד הוא שדון שיכול להפוך קש לזהב כשהוא משמיע הרבה רעש, ושלונסקי קרא לו גוץ, (“עוץ לי גוץ לי”), כך גם במקור של האחים גרים בגרמנית Rumpelstilzchen . ואילו ב”הרפתקאות אוץ וגוץ” מאת יצחק אבנון, גוץ הוא חתול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!