מתוצאות מחקר חדש בשלב 2, שהוצגו במהלך הכנס השביעי מטעם ה-Clinical Trials Conference on Alzheimer’s Disease, עולה כי טיפול פומי במינון גבוה של רסברטרול מביא להתייצבות רמות Aβ40 (Amyloid-Beta 40) בנוזל השדרה ובדם, בהשוואה לפלסבו, בחולים עם מחלת אלצהיימר קלה עד בינונית.
החוקרים מדווחים כי מצאו כי מתן פומי של רסברטרול והמטבוליטים העיקריים שלו חודר את מחסום דם-מוח ובעל השפעה על מערכת העצבים המרכזית בריכוזים ננו-מולרים.
מחקרים בבעלי חיים מצאו כי מינון גבוה של רסברטרול (RES), מרכיב המצוי בענבים, יין ושוקולד, מביא להפחתת הידדררות קוגניטיבית תלוית-גיל, כמו גם שינויים נוירו-פתולוגיים במודלים של מחלת אלצהיימר ומחלות נוירו-דגנרטיביות אחרות.
במחקר בשלב II, שארך 12 חודשים, המשתתפים חולקו באקראי לטיפול פומי ב-RES במינון 500 מ”ג פעם ביום (64 משתתפים), עם העלאת המינון ל-1,000 מ”ג פעמיים ביום במרווחים של 13 שבועות, או פלסבו תואם (55 משתתפים). RES ניתן כתוספת לתרופות מאושרות לטיפול במחלת אלצהיימר.
בחולים עם מחלת אלצהיימר קלה עד בינונית, עם מדד מיני-מנטל של 14-26. בתחילת המחקר, ההבדל המובהק היחיד בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת היה כי במשתתפים בקבוצת ההתערבות משך מחלת אלצהיימר היה קצר יותר (בממוצע, 3.9 שנים עומת 5.5 שנים, p<0.001).
המשתתפים בקבוצת ההתערבות היו צעירים יותר (69.8 שנים לעומת 73 שנים). כל הבדיקות הקוגניטיביות ומדדי התפקוד היו דומים, וכך גם מדידות נפח המוח ורמות Aβ40 בנוזל השדרה ובדם.
ממחקרים פרמקוקינטיים עלה כי RES והמטבוליטים העיקריים שלו חצו את מחסום דם-מוח ונמצאו בנוזל השדרה, כמו גם בדם. הטיפול ב-RES הביא לשינוי רמות Aβ40 בנוזל השדרה ובדם ולווה עם אובדן נפח מוח ועליה בנפח החדרי, ככל הנראה בעקבות הפחתת בצקת ודלקת.
למתן RES לא הייתה השפעה על Aβ40 בנוזל השדרה או בדם, נפח היפוקמפוס או עובי הקורטקס, כמו גם חלבוני tau ו-Phospho-tau-181 בנוזל השדרה, מדדים שהוגדרו כתוצאי סיום עיקריים של המחקר.
תוצאים משניים כללו את Clinical Dementia Rating, מדד קוגניטיבי של Alzheimer’s Disease Assessment Scale, מבחן Mini-Mental State Examination או מדד Neuropsychiatric Inventory לא הושפעו ממתן RES, וכך גם מטבוליזם של סוכר ואינסולין, כולל מבחן העמסת סוכר פומי.
מבין 64 המשתתפים בקבוצת ההתערבות, 56 השלימו את המחקר. האירועים החריגים המג’וריים שתועדו בשכיחות גבוהה יותר עם RES כללו בחילות (14 בקבוצת ההתערבות לעומת 5 בקבוצת הפלסבו) ושלשולים (26 עם RES לעומת 7 עם פלסבו). השכיחות של אירועים חריגים חמורים הייתה דומה בשתי הקבוצות (20.3% בקבוצת ההתערבות לעומת 18.2% בקבוצת הפלסבו, P=0.8). במהלך המחקר תועדו שלושה מקרי תמותה: אחד בקבוצת הטיפול הפעיל ושני מקרי תמותה בקבוצת הפלסבו. כל מקרי התמותה לא היו קשורים לפרוצדורה או תרופה במסגרת המחקר.
גידולים היו נפוצים יותר בקבוצת הביקורת (שבע ממאירויות בשישה משתתפים: שלושה מקרים של מלנומה, שני מקרים של קרצינומה של תאי קשקש, מקרה אחד של Basal Cell Carcinoma ומקרה אחד של גליומה ממארת) והיו נדירים בקבוצת ההתערבות (מקרה אחד של סרטן שלפוחית השתן). אירועים חריגים אחרים היו דומים בין שתי הקבוצות.
בקבוצת ההתערבות ירידה במשקל תועדה ב-11 משתתפים, אך בקבוצת הביקורת לא תועדו מקרים של ירידה במשקל. מרבית השינוי במשקל הגוף חל לאחר 26 שבועות ועד לשבוע ה-52 בקבוצת ההתערבות נרשמה ירידה של כ-1.2 קילוגרמים, בהשוואה לתחילת המחקר, ובקבוצת הפלסבו נרשמה עליה של כ-1.5 קילוגרמים.
לאור הבטיחות והסבילות והחדירה למערכת העצבים המרכזית וכן ההשפעות על סמנים בדם, ניתן להשלים מחקרים נוספים להערכת רסברטרול או תכשירים אחרים המחקים את הפעילות של רסברטרול.
מתוך הכנס השביעי מטעם ה-Clinical Trials Conference on Alzheimer’s Disease
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!