טיפול אמפירי בתוספי אשלגןלווה בירידה של 7% בשיעורי התמותה מכל-סיבה במחקר עוקבה שכלל למעלה מ-600,000 משתתפים עם מגוון מצבים קליניים, שהחלו טיפול ב-Furosemide. התועלת ההישרדותית הגיעה ל-16% בחולים שנטלו משתני לולאה במינונים גבוהים יותר, של לפחות 40 מ”ג ליום.
החוקרים לא מצאו השפעה משמעותית לתוספי אשלגן על הסיכון לתמותה פתאומית או הפרעות קצב חדריות. הם מסבירים כי משתני לולאה מעודדים הפרשת אשלגן בשתן, והפרעות קצב עקב היפוקלמיה הם סיבוכים מוכרים היטב ולכן הם סברו כי כל ירידה בשיעורי התמותה עם טיפול זה מקורה בהפחתת הסיכון למוות לבבי פתאומי או הפרעות קצב חדריות.
מומחים שונים תמכו במתן מניעתי של תוספי אשלגן עם התחלת טיפול במשתני לולאה, אך התועלת של גישה זו לא נבחנה במחקרים קליניים ודעות מומחים שפורסמו לאחרונה הציעו כי ככל הנראה אין הכרח לנקוט בגישה זו. רק כרבע מהמשתתפים במחקר, שהחלו לאחרונה בטיפול במשתני לולאה קיבלו גם מרשם לטיפול בתוספי אשלגן.
החוקרים בחנו את ההשפעה של טיפול מניעתי בתוספי אשלגן על שיעורי התמותה מכל-סיבה ותוצאות אחרות במדגם Medicaid לשנים 1999-2007, שכלל כ-654,000 חולים שהחלו לראשונה טיפול ב-Furosemide. חולים שנטלו תוספי אשלגן (27% מהמשתתפים במדגם), החלו בטיפול ביום התחלת הטיפול במשתנים.
כשלושה רבעים מהחולים אובחנו עם יתר לחץ דם ורבים סבלו ממחלה כלילית, אך החוקרים כותבים כי הטיפול במשתני לולאה ניתן במרבית המקרים בשל בצקת על-רקע אי-ספיקת לב או מצבים אחרים. החולים היו במעקב למשך תקופה מקסימאלית של שמונה שנים, אך במרבית המקרים היו נתונים זמינים למשך 1-2 שנים.
למרות העדר השפעה משמעותית של תוספי אשלגן על מקרים של תמותה פתאומית או הפרעות קצב חדריות, עדיין ייתכן כי שיעור הפרעות הקצב היה נמוך יותר בחולים שנטלו משתנים במינונים גבוהים יותר.
לא ברור אם ניתן להכליל את התוצאות על אוכלוסיות אחרות, אך למרות זאת ממצאי המחקר מסייעים בהבנת הסוגיה שככל הנראה לא תיבחן במחקר אקראי ומבוקר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!