ממחקר חדש עולה כי בצעירים המטופלים בסטטינים לאחר שבץ מוחי מסיבה לא-ידועה, נרשמה ירידה של 77% בסיכון לאירוע וסקולארי חדש, עדות לכך שיש לשקול טיפול בסטטינים בחולים אלו.
למרות מגבלות המחקר, החוקרים סבורים כי לממצאים חשיבות ברורה מאחר שעשויים לסייע לרופאים לקבל החלטות קריטיות בנוגע לשאלה האם להתחיל טיפול בתרופות אלו לשארית חייו של המטופל הצעיר, לאחר אירוע איסכמי ראשון.
החוקרים התבססו על מאגר נתונים של חולים עם שבץ מוחי איסכמי ראשון ואספו נתונים אודות נטילת סטטינים. הסקירה כללה 215 חולים, בגילאי 15-49 שנים, עם שבץ מוחי מסיבה לא-ידועה; חולים עם גורם ידוע לשבץ המוחי, דוגמת דיסקציה או חסימת עורק התרדמה, לא נכללו במחקר.
תוצא הסיום המשולב של המחר היה כל אירוע מוחי, אוטם לבבי, או אירוע אחר של חסימה עורקית, רה-וסקולריזציה או תמותה וסקולארית. החולים היו במעקב במשך תקופה ממוצעת של תשע שנים.
שליש מהחולים שנכללו בסקירה קיבלו טיפול בסטטינים בשלב מסוים לאחר אירוע שבץ; רובם (58%) טופלו ב-Simvastatin. חולים אלו נטו להיות מבוגרים יותר, עם רמות גבוהות יותר של כולסטרול, LDL וטריגליצרידים, וסבלו מיתר לחץ דם או מחלת לב כלילית בשכיחות גבוהה יותר.
החוקרים תיעדו 29 אירועים (20%) בחולים שלא נטלו סטטינים מעולם, לא תועדו אירועים באלו שנטלו טיפול רציף בסטטינים ותועדו 4 אירועים בחולים שהפסיקו את הטיפול בסטטינים (11%).
בחולים שהמשיכו או הפסיקו את הטיפול בסטטינים תועד סיכון מופחת לתוצא הוסקולארי המשולב (יחס סיכון של 0.23, p=0.006). הקשר נותר לאחר תקנון לגיל, לחץ דם גבוה ונטילת תרופות ליתר לחץ דם.
הקשר נותר משמעותי למרות ערכי LDL גבוהים יותר בחולים שנטלו סטטינים בתחילת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לשקול טיפול בסטטינים ללא תלות ברמת LDL הנוכחית (או טריגליצרידים וליפופרואטינים אחרים) בזמן האירוע המוחי האיסכמי. הדבר נובע מהשפעות פליאוטרופיות ולא מהשפעות להפחתת רמות השומנים בדם.
Neurology. 2011;77:426-430
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!