מאת ד”ר בן פודה-שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי של ה-European Anaesthesiology Congress המכונה Euroanaesthesia 2011, עולה כי עבור סוגים מסוימים של סרטן השד ובלוטת התריס, יתכן ושילוב של היפנוזה לצד הרדמה מקומית עשוי להיות יעיל, ולסייע בתהליך הריפוי, ובכך לצמצם את הצורך בתרופות וכן את משך האשפוז.

החוקרים מדווחים על ניסיונם בשימוש בהיפנוזה והרדמה מקומית בסוגים מסוימים של ניתוחים בשד וכן בכריתות בלוטת התריס בסיוע וידיאו.

במחקר שבוצע בניתוחי שד, ביקשו החוקרים לבחון 78 מקרים של נשים אשר עברו כריתת רביע שד (quadrantectomy) וביופסית בלוטת הזקיף או דיסקציה אקסילרית תחת היפנוזה והרדמה מקומית (כך ב-18 נשים) או לחילופין תחת הרדמה מלאה (60 נשים) במהלך שנת 2010.

החוקרים מסבירים כי השימוש בהיפנוזה נעשה באמצעות טכניקות היפנוטיות מקובלות להרפיית שרירים מתקדמת, וזאת בחדר הניתוח בעת מתן ההרדמה המקומית, ובמהלך הניתוח.

ההרדמה המקומית ניתנה בידי הרופא המנתח וכללה לידוקאין 0.5% יחד עם Levobupivacaine 0.25%, ובנוסף הועלה עירוי מתמשך של Remifentanil (בקצב של 0.05 מיקרוגרם לדקה) על פי הצורך. בקבוצת ההרדמה הכללית, בוצעה אינדוקציה של ההרדמה באמצעות Propofol, Ketamine, Clonidine, Lidocaine ו-Sufetanil.

לדברי החוקרים, לא היו הבדלים מובהקים במשך הניתוח בין שתי הקבוצות. על אף שנשים אשר עברו היפנוזה בילו מספר דקות נוספות בחדר הניתוח (122 לעומת 116 דקות), הרי ששימוש פרי-אופרטיבי בתרופות היה מופחת, וכך היה גם ביחס למשך הזמן שנדרש בהתאוששות ולמשך האשפוז בכלל. הם מוסיפים כי לא היו מקרים של העברת נבדקת מקבוצת ההיפנוזה לקבוצת ההרדמה הכללית במהלך הניתוח.

בנוסף, מציינים החוקרים כי היה פחות נוזל שנשאב בנשים בקבוצת ההיפנוזה (24.7 לעומת 61.4 מ”ל; p=0.02), ממצא שמציעים כי עשוי לנבוע כתוצאה מסוגסטיה פוסט-היפנוטית.

החוקרים טוענים כי היכולת להימנע מהרדמה כללית בניתוח לסרטן השד הינה חשובה, מאחר וידוע כי הרדמה מקומית יכולה לחסום את תגובת הגוף לדחק הכרוך בניתוח, ולפיכך לצמצם תיאורטית התפשטות גרורות.

אותה קבוצת חוקרים מדווחת על הצלחה דומה בשימוש בהיפנוזה ובהרדמה מקומית גם בחולים העוברים Video-assisted thyroidectomy. במחקר השני אותו הציגו בכנס, בוצעה ההיפנוזה בשילוב של טכניקות לקיבוע מקובל לגלגל העין ולהרפיית שרירים מתקדמת, גם כאן באמצעות גישת Erickson. השימוש בהרדמה כללית ומקומית היה דומה במחקר זה כמו שתואר במחקר שבוצע בנשים העוברות כריתת שד חלקית.

החוקרים מציינים כי השימוש בתרופות ומשך האשפוז ביחידת ההתאוששות ובבית החולים ככלל היו נמוכים יותר בקרב 18 החולים אשר עברו את הניתוח תחת היפנוזה והרדמה כללית, בהשוואה ל-36 החולים שנותחו תחת הרדמה כללית.

באשר לתופעות הלוואי, מדווחים החוקרים כי נצפה שיעור נמוך יותר של בחילות בקבוצת ההיפנוזה, וכי לא היה הבדל מובהק במדדי הכאב במהלך השהייה ביחידת ההתאוששות. מדדי שביעות הרצון של החולים היו גבוהים יותר בקבוצת ההיפנוזה, ואף אחד מהחולים בקבוצה זו לא הועבר להרדמה כללית במהלך הניתוח.

החוקרים מוסיפים כי בכל הניתוחים שנבדקו, הרדמה מקומית הינה שימושית אולם אינה מספיקה בפני עצמה לוידוא נוחותו של החולה. הם מזכירים כי אין המדובר במחקר הראשון העושה שימוש בהיפנוזה בחולים העוברים ניתוח לכריתת בלוטת התריס, ואולם זוהי הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בהיפנוזה בניתוח שכזה המבוצע בגישה video-assisted.

בנוסף, מציינים החוקרים כי נדרשת הכשרה מיוחדת בטכניקות היפנוטיות, ובייחוד באלו מהן המפחיתות חרדה וכאב. במרכז הרפואי בו עובדים, מספרים החוקרים, קרוב למחצית מהצוות הרפואי יוכשר לביצוע היפנוזה עד תום השנה הנוכחית.

מומחה נוסף אשר נתבקש להגיב לתוצאות המחקרים, טוען כי נראה ששניהם טובים ומספקים מידע נוסף התומך בכך שהיפנוזה עשויה להיות יעילה בחולים העוברים ניתוח. לדבריו, השימוש בהיפנוזה במהלך ניתוח קיים היה עוד טרם ימי השימוש באתר, וישנן מטה-אנליזות הבוחנות את השימוש בהיפנוזה בחולים מנותחים, עם גודל מדגם גדול על פי רוב. המדובר באחד התחומים בהם ההיפנוזה פשוט עובדת, הוא מוסיף.

ראוי לציין כי אותו מומחה לא היה מעורב בשני המחקרים הנוכחיים, ואולם ערך בעצמו מחקר אשר בחן את השימוש בהיפנוזה, ופורסם בשנה שעברה. בעבודתו נבחנו המנגנונים העומדים בבסיס השפעת ההיפנוזה בנשים העוברות ניתוח לכריתת גידול סרטני בשד. באותו מחקר נמצא כי עבור הפחתת הכאב, גורמים כגון שינוי הציפיות וצמצום הדחק הינם בעלי חשיבות רבה בכל הנוגע למנגנונים המסבירים כיצד ההיפנוזה פועלת בהקשר זה.

לידיעה במדסקייפ