במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), טיפול בתרופות ביולוגיות מלווה בסיכון מופחת למחלות לב וכלי דם, כאשר הטיפול עשוי להגן מפני הסתיידות נגעים טרשתיים וסיכון מופחת ליצירת נגעים טרשתיים חדשים בחולים עם טרשת עורקים בשלב מוקדם.
מטרת המחקר הייתה לבחון אם טיפול בתרופות ביולוגיות לדלקת מפרקים שגרונית עשוי להגן מפני מחלות לב וכלי דם בחולים אלו ואם התועלת האפשרית קשורה להשפעת הטיפול על התפתחות או התקדמות נגע טרשתי בעורקים הכליליים.
החוקרים השלימו מחקר תצפיתי שכלל 150 חולים בהם הושלמה בדיקת CTA להערכת טרשת עורקים כליליים; 101 חולים השלימו הערכה חוזרת בתוך 6.8 שנים להערכת התקדמות נגע טרשתי. מדד Framingham-D’Angostino Score שימש להערכת הסיכון למחלות לב וכלי דם ומדד היצרות סגמנט שימש להערכת העומס הטרשתי.
מהנתונים לאחר תקנון למדד היצרות סגמנט, מדד Framingham-D’Angostino ושינויים לאורך זמן במדדי DAS28-CRP עלה קשר בין טיפול בתרופות ביולוגיות לדלקת מפרקים שגרונית ובין סיכון מופחת למחלות לב וכלי דם בטווח הארוך (יחס סיכויים של 0.15). נוכחות נגע טרשתי לא-מסויד ועם האדרה מעטה זוהתה כמתווך מתון של השפעות הטיפול הביולוגי על הסיכון למחלות לב וכלי דם; באופן ספציפי, טיפול ביולוגי לווה בסיכון מופחת למחלות לב וכלי דם בחולים עם נגעים לא-מסוידים או אלו עם האדרה נמוכה (יחס סיכויים של 0.21 ויחס סיכויים של 0.08, בהתאמה), אך לא באלו ללא נגעים אלו.
מניתוח התקדמות נגע טרשתי לפי סגמנט עלה קשר בין חשיפה לטיפול ביולוגי ובין מעבר מנגע טרשתי לא-מסויד לנגע מעורב/מסויד (יחס סיכויים של 4.0). חשיפה לטיפול ביולוגי ניבאה סיכוי נמוך יותר להתפתחות נגע טרשתי חדש בסגמנטים ללא עדות לנגע טרשתי בקרב חולים ללא נגע מעורב/מסויד בסגמנטים כליליים אחרים (יחס סיכויים של 0.40), אך לא בקרב חולים עם הסתיידויות. טיפול ביולוגי לווה עוד בנסיגה של נגע טרשתי עם האדרה מעטה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר רומזים כי טיפול ביולוגי כנגד דלקת מפרקים שגרונית עשוי להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם באוכלוסיה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!