תחלואה חמורה בינקות מלווה בעליה משמעותית בסיכון לתמותה מהינקות עד לסוף גיל ההתבגרות, בפרט עקב מחלות נוירולוגיות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Pediatrics. בתינוקות ממין נקבה ואלו שנולדו במועד עם תחלואה חמורה בינקות תועדה עליה יחסית גדולה יותר בסיכון לתמותה.
מחקר העוקבה מבוסס-אוכלוסייה התבסס על נתונים ממאגר Swedish Medical Birth Register להערכת הקשר בין תחלואה חמורה בינקות ובין תמותה מכל-סיבה ותמותה מסיבות ספציפיות מהינקות עד לגיל ההתבגרות.
מדגם המחקר כלל 2,098,752 תינוקות חיים שנולדו בין 2002 עד 2021, מהם 49,225 (2.4%) עם תחלואה חמורה בינקות, אשר כללה זיהום נשימתי או נוירולוגי או סיבוכי פרוצדורה בתוך 27 ימים מהלידה.
התמותה סווגה על-בסיס הגיל: ינקות (28 ימים עד 11 חודשים), ילדות מוקדמת (1-4 שנים), ילדות מאוחרת (5-9 שנים) וגיל התבגרות (10 שנים ומעלה).
התוצאים העיקריים כללו תמותה מכל-סיבה ותמותה מסיבה ספציפית החל מגיל 28 ימים ועד לתום המעקב של 21.2 שנים.
שיעורי התמותה עמדו על 1.81 מקרים ל-1000 שנות-אדם בילדים עם תחלואה חמורה בינקות לעומת 0.13 מקרים ל-1000 שנות-אדם באלו ללא תחלואה חמורה בינקות (יחס סיכון מתוקן של 5.92, רווח בר-סמך 95% של 5.27-6.64). הקשר הבולט ביותר תואר עם תחלואה נוירולוגית (יחס סיכון מתוקן של 17.67, רווח בר-סמך 95% של 15.08-20.71).
בילדות עם תחלואה חמורה בינקות תועד סיכון גבוה יותר לתמותה לעומת ילדים (יחס סיכון מתוקן של 7.28 לעומת 4.97, P<0.001), כאשר הקשר בין תחלואה חמורה בינקות ובין תחלואה נוירולוגית היה בולט יותר משמעותית בילדות.
בקרב ילדים בגילאי שנה ומעלה זוהה קשר מובהק סטטיסטית בין תחלואה חמורה בינקות ובין תמותה עקב תחלואה נוירולוגית (יחס סיכון מתוקן של 18.64, רווח בר-סמך 95% של 12.51-27.79), מחלות סירקולטוריות (יחס סיכון מתוקן של 5.41, רווח בר-סמך 95% של 2.67-10.94) והפרעות מטבוליות (Hחס סיכון מתוקן של 3.56, רווח בר-סמך 95% של 1.70-7.44).
בקרב ילדים עם תחלואה חמורה בינקות, באלו שנולדו מוקדם תועדו שיעורי תמותה אבסולוטיים גבוהים יותר לעומת אלו שנולדו במועד (2.76 לעומת 1.30 מקרים ל-1000 שנות-אדם); עם זאת, בתינוקות שנולדו במועד תועד סיכון יחסי בולט יותר לעומת אלו שנולדו מוקדם (יחס סיכון מתוקן של 7.16 לעומת 3.51).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מאמצים למניעת תחלואה חמורה בינקות, הבטחת אבחון מוקדם ומעקב ארוך-טווח עשויים לסייע בהפחתת הסיכון לתמותה ולעדכן את המשפחות באשר לפרוגנוזה והצורך במעקב רפואי.
JAMA Pediatrics, June 10, 2025







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!