במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה שכיחות גבוהה של זיהומים חמורים בחולים עם לופוס תחת טיפול ב-Rituximab, בפרט באלו עם מחלת כליות כרונית וטיפול במינון גבוה של גלוקוקורטיקואידים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את גורמי הסיכון והגורמים המגנים מפני זיהומים חמורים בחולים עם לופוס בתוך 180 ימים ממתן טיפול ב- Rituximab. מדגם המחקר כלל חולי לופוס תחת טיפול ב- Rituximab כאשר זיהומים חמורים הוגדרו ככל זיהום שהוביל לאשפוז החולה.
מדגם המחקר כלל 174 חולים עם לופוס תחת טיפול תרופתי ב- Rituximab. מהנתונים עולה כי שיעורי ההיארעות הכוללים של זיהומים חמורים עמדו על 51.0 מקרים ל-100 שנות-מטופל. מבין הזיהומים החמורים, דלקת ריאות (30.4 מקרים ל-100 שנות-אדם) ולאחריה זיהומי רקמה רכה, זיהומים תוך-בטניים וזיהום ב-Pneumocystis Jiroveci (כולם תועדו בשיעור של 6.1 מקרים ל-100 שנות-אדם) היו הסוגים הנפוצים של זיהומים חמורים.
החוקרים מדווחים כי 12 חולים הלכו לעולמם במהלך 180 ימי המעקב (שיעורי תמותה של 14.6 מקרים ל-100 שנות-אדם).
מחלת כליות כרונית, אשר הוגדרה בנוכחות קצב פינוי גלומרולארי קטן מ-60 מ”ל/דקה (יחס סיכון של 2.88, רווח בר-סמך 95% של 1.30-6.38) וטיפול במינון מקביל לפרדניזולון של 15 מ”ג ביום ומעלה (יחס סיכון של 3.50, רווח בר-סמך 95% של 1.57-7.78) זוהו כגורמי סיכון לזיהומים חמורים בחולי לופוס.
טיפול ב-Hydroxychloroquine לווה בסיכון מופחת לזיהומים חמורים בחולי לופוס (יחס סיכון של 0.35, רווח בר-סמך 95% של 0.15-0.82).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על שיעור גבוה של זיהומים חמורים בחולי לופוס לאחר טיפול ב- Rituximab. נדרש מעקב קפדני במיוחד אחר בחולי לופוס עם מחלת כליות כרונית ותחת טיפול במינון גבוה של גלוקוקורטיקואידים. טיפול ב-Hydroxychloroquine עשוי להפחית את הסיכון לזיהומים חמורים בחולי לופוס תחת טיפול ב- Rituximab.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!