במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Pharmacology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש שנועד לבחון הבדלים לפי מין ומגדר בשימוש בנוגדי-קרישה לטיפול בפרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם. מהנתונים עולה שכיחות גבוהה של תת-מינון, אשר הייתה גבוהה יותר משמעותית בנשים לעומת גברים. ההיענות לטיפול הייתה גבוהה, עם רמות היענות גבוהה יותר בנשים תחת Rivaroxaban (קסרלטו).
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לתאר הבדלים לפי מין ומגדר בהתחלת טיפול ובמאפיינים סוציו-דמוגרפיים וקליניים בכלל החולים שהחלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים והבדלים לפי מין ומגדר במינונים שניתנו, היענות והקפדה על הטיפול התרופתי.
מחקר העוקבה כלל חולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם שהחלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים בשנים 2011-2020. הם אספו נתונים ממאגר SIDIAP, Information System for Research in Primary Care בקטלוניה, ספרד.
מדגם המחקר כלל 123,250 חולים (46.9%) שהחלו טיפול פומי בנוגדי-קרישה פומיים. נשים היו מבוגרות יותר והמאפיינים הקליניים היו שונים בין המגדר. בהשוואה לגברים, בנשים תועדה שכיחות גבוהה יותר שלאירוע מוחי ושכיחות גבוהה יותר של מינון נמוך מדי של כל נוגדי הקרישה הפומיים, למעט Edoxaban. מהנתונים עולה כי Apixaban היה הטיפול התרופתי שניתן במינון נמוך מדי בשכיחות הכי גבוהה (39% מהנשים ו-27.4% מהגברים, p<0.001). מינון גבוה מדי של הטיפול התרופתי ניתן בשכיחות גבוהה יותר לגברים לעומת נשים, בפרט עם Dabigatran (12% לעומת 7.6%, p<0.001).
עוד מדווחים החוקרים כי נשים הפסיקו את הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים לעיתים רחוקות יותר, בהשוואה לגברים ומרווח הזמן עד להפסקת הטיפול היה ארוך יותר בקרב נשים לעומת גברים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מינון לא-הולם, חוסר היענות לטיפול והקפדה על הטיפול לאורך זמן עלולים להוביל לטיפולים פחות יעילים ובטוחים. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת הבדלים לפי מין ומגדר במצבי בריאות וחולי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!