הכמות המשוערת של אוטם שריר הלב ע”י שימוש ב-delayed contrast-enhanced MRI קיבלה לאחרונה תוקף בעקבות נתיחות היסטופתולוגיות לאחר המוות בחיות. במחקר זה בדקו החוקרים את הקשר בין גודל האוטם כפי שהוערך ב-delayed contrast-enhanced MRI, עלייה בקראטין פוספט (CK), וחלבון C פעיל (CRP) כמו גם הזמן מהופעת הסימפטומים להתערבות.
4-10 ימים לאחר PCI מיידי ב-45 חולי אוטם שריר החב עם עלייה בסיגמנט ST (פחות מ-24 שעות) עם סטנט בעורק הקשור לאוטם וטיפול ב-abciximab (ראופרו), בוצע היפוך גדולוניום contrast-enhanced תלת מימדי רצף MR גרדיאנט אקו עם כיסוי מלא של LV שריר הלב בחתכי צירים קצרים. מסת רקמת האוטם מבוססת על נפח שריר הלב חושבה ובוצע ניתוח ליניארי בכדי להעריך את הקשר בין גודל מוחלט של האוטם (g) כמו גם גודל יחסי (%LV) עם ערכי שיא של CRP, CK והזמן עד PCI.
|
נמצאה התאמה משמעותית בין הגודל המוחלט של האוטם וערכי שיא של CK וכן הגודל היחסי (LV%) וערכי שיא של CK. לא נמצאה התאמה בין גודל מוחלט וגודל יחסי של האוטם ושיא CRP. וכן לא נמצאה התאמה בין גודל מוחלט ויחסי של האוטם והזמן מהופעת הסימפטומים ל-PCI. בחולים עם אוטם חריף בשריר הלב ועלייה בסיגמנט ST (פחות מ-24 שעות) העוברים PCI מיידי עם סטנט וטיפול ב-abciximab, היתה התאמה בין ערכי שיא של CK וגודל האוטם כפי שהוערך ע”י delayed contrast-enhanced MRI. לא נמצאה התאמה בין גודל האוטם וערכי שיא של CRP וכן הזמן להתערבות. |
| Journal of Interventional Cardiology Volume 17 Issue 6 Page 367 – December 2004 |
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!