טיפול ב- Benralizumab(פסנרה) לווה בעיכוב משמעותי של מרווח הזמן עד להחמרה ראשונה או התלקחות תסמינים בחולים עם תסמונת Hypereosinophilic Syndrome, כך עולה מתוצאות מחקר NATRON שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Allergy, Asthma, and Immunology.

במחקר NATRON בשלב 3 חולקו באקראי 133 חולים בגילאי 14-87 שנים עם תסמונת Hypereosinophilic Syndrome לקבלת זריקה תת-עורית יחידה במינון 30 מ”ג של Benralizumab או פלסבו, אחת לארבעה שבועות, בשילוב עם טיפול קודם, למשך 24 שבועות. בכל החולים תועדו תסמינים או סימנים של התלקחות המחלה בעת הסקירה או היסטוריה של לפחות שתי התלקחויות בשנה האחרונה, כולם גם הגיבו לטיפול בקורטיקוסטרואידים.

התוצא העיקרי היה מרווח הזמן עד להתלקחות ראשונה של המחלה.

לאחר 24 שבועות, בקרב חולים בזרוע הטיפול ב- Benralizumab תועדה ירידה של 65% בסיכון להתלקחות או החמרת המחלה, בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו (19.4% לעומת 42.4%; יחס סיכון של 0.35, p=0.0024). בנוסף, שיעור החולים עם התלקחויות היה נמוך יותר משמעותית בזרוע ההתערבות לעומת קבוצת הפלסבו (22.4% לעומת 45.5%), כמו גם שיעור ההתלקחויות השנתי (0.41 לעומת 1.23 התלקחויות בשנה) והסיכון להישנות המטולוגית יחס סיכון של 0.08).

מהנתונים עולה עוד כי הטיפול ב- Benralizumab ענה על תוצאי סיום משניים עיקריים, כולל שיפור גדול יותר משמעותית במדד PROMIS Fatigue Score, בהשוואה לפלסבו (הבדל בממוצע ריבועים פחותים של 4.72-, p=0.0017).

שיעור האירועים החריגים (64.2% לעומת 66.7%) והאירועים החריגים החמורים (7.5% לעומת 7.6%) היה דומה בין זרוע הטיפול ב- Benralizumab וזרוע הפלסבו, בהתאמה.

החוקרים מסכמים ומסבירים כי ממצאי המחקר מדגישים את התועלת המשמעותית של טיפולים המכוונים לאאזנופילים, דוגמת Benralizumab, בטיפול בחולים עם תסמונת Hypereosinophilic Syndrome.

מתוך כנס ה-ACAAI

לידיעה במדסקייפ