בחולים עם מחלות אוטואימוניות תועד סיכון גבוה כמעט כפליים להפרעות פסיכיאטריות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית כאשר מנתונים אודות כ-1.5 מיליון מבוגרים שפורסמו בכתב העת BMJ Mental Health עולה כי שכיחות דיכאון, הפרעה דו-קוטבית וחרדה עמדה על 28.8% בקרב חולים עם מחלות אוטואימוניות, בהשוואה ל-17.9% בקרב אלו ללא מחלות אלו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיים קשר בין דלקת כרונית ובין הפרעות פסיכיאטריות ומטרתם במחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשערה כי בחולים עם מחלות דלקתיות כרוניות ייתכן סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות, בהשוואה לאלו ללא מחלות דומות.

החוקרים התבססו על נתונים אודות למעלה מ-1.5 מיליון מבוגרים שהתגוררו בבריטניה ונכללו במדגם Our Future Health Research Cohort. הם סיווגו את המשתתפים לשתי קבוצות: אלו אשר דיווחו על אבחנה במהלך חייהם של שש מחלות אוטואימוניות (37,808 חולים) ואלו ללא אבחנה קודמת של מחלה אוטואימונית (1,525,347 משתתפים).

מהנתונים עולה כי שיעורי ההימצאות לאורך החיים של אבחנה של הפרעת מצב רוח (דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, או חרדה) היה גבוה יותר משמעותית בחולים עם מחלות אוטואימוניות (28.8%, רווח בר-סמך 95% של 28.4-29.3%) לעומת האוכלוסייה הכללית (17.9%, רווח בר-סמך 95% של 17.8-18.0%).

בקרב משתתפים עם מחלות אוטואימוניות תועדה שכיחות גבוהה יותר משמעותית של נשים (74.4% לעומת 56.5%), לבנים (92.5% לעומת 90.1%) ואבחנה של הפרעת מצב רוח אצל האם (15.5% לעומת 10.6%) או האב (7.6% לעומת 5.4%).

לעומת האוכלוסייה הכללית, בחולים עם מחלה אוטואימונית דווח על שיעורי הימצאות גבוהים יותר של דיכאון (25.5% לעומת 15.2%), חרדה (21.2% לעומת 12.5%) והפרעה דו-קוטבית (0.9% לעומת 0.5%) (p<0.001 בכל המקרים).

מניתוח סטטיסטי עלה כי הסיכון להפרעות מצב רוח היה גבוה יותר משמעותית בחולים עם מחלות אוטואימוניות (יחס סיכויים של 1.86, רווח בר-סמך 95% של 1.82-1.90), אשר נותר מוגבר גם לאחר תקנון לגיל, מין ומוצא אתני (יחס סיכויים של 1.75, רווח בר-סמך 95% של 1.71-1.79) ותקנון נוסף להכנסה, היסטוריה של הפרעות פסיכיאטריות אצל ההורים, כאב כרוני ודרגת בידוד חברתי (יחס סיכויים של 1.48, רווח בר-סמך 95% של 1.44-1.52).

לאחר תקנון למאפיינים סוציו-דמוגרפיים, הסיכון לדיכאון, חרדה והפרעה דו-קוטבית באלו עם מחלות אוטואימוניות היה דומה (יחס סיכויים של 1.49 לכל אחד).

השכיחות של הפרעות מצב רוח במהלך החיים היה גבוה יותר משמעותית בכל אחת מקבוצות המחלות האוטואימוניות בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. באלו עם מחלות אוטואימוניות תועד גם סיכון גבוה יותר לאבחנה פעילה של דיכאון (18.6% לעומת 10.5%) וחרדה (19.9% לעומת 12.9%), על-בסיס מדדי PHQ-9 של 10 נקודות ומעלה ומדד GAD-7 של 8 נקודות ומעלה, בהתאמה.

שכיחות הפרעות מצב רוח הייתה גבוהה יותר משמעותית ולאורך זמן בנשים לעומת גברים עם אותן הפרעות גופניות: 31.6% לעומת 20.7% מאלו עם מחלה אוטואימונית ו-21.9% לעומת 12.7% מאלו באוכלוסייה הכללית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על סיכון גבוה כמעט כפליים להפרעות מצב רוח בחולים עם מחלות אוטואימוניות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

BMJ Mental Health, June 10, 2025

לידיעה במדסקייפ