מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Gastroenterology and Hepatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי קיים עיכוב משמעותי באבחנה של מחלת צליאק ממועד הופעת התסמינים וכי ישנה עליה בחומרת המחלה עם עליה בעיכוב באבחנה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת צליאק נפוצה ברחבי העולם, אך למרות זאת לעיתים קרובות אינה מאובחנת מוקדם וקיים עיכוב משמעותי ממועד הופעת התסמינים ועד לאבחנה. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעה של עיכוב באבחנה על חומרת ביטויי מחלת המעי.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של 726 חולים עם מחלת צליאק ממאגר Celiac Clinic Database ו-National Celiac Disease Consortium Database. הם אספו נתונים דמוגרפיים, תסמינים בעת ההתייצגות, מועד הופעת תסמינים, מרווח זמן עד לאבחנה מהופעת התסמינים ונתונים קליניים רלבנטיים, כולל ריכוזי נוגדנים אופייניים למחלה ושינויים חריגים בהיסטולוגיה.
מהנתונים עולה כי חציון משך העיכוב בין הופעת תסמינים ועד לאבחנה של מחלת צליאק עמד על 27 חודשים (טווח בין-רבעוני של 12-60 חודשים). עיכוב ארוך יותר באבחנה של מחלת צליאק ממועד הופעת התסמינים נקשר עם גובה נמוך יותר לגיל, ריכוז המוגלובין נמוך יותר, עליה גבוהה יותר בטיטר נוגדנים כנגד tTg וחומרה רבה יותר של הפרעות בקריפטות ובסיסים בהיסטולוגיה.
החוקרים מדווחים כי 18% מהחולים התייצגו עם תלונות בולטות מחוץ למערכת העיכול ובתת-קבוצה זו תועד עיכוב ארוך יותר באבחנה של מחלת צליאק.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עליה בחומרת מחלת צליאק עם עליה במשך העיכוב באבחנה. הם קוראים לשמור על סף חשד נמוך למחלה ולהשלים את הבירור האבחנתי במקרים המתאימים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!