במאמר שפורסם בכתב העת Ocular Surface Journal במהלך חודש יוני מציגים כותבים מסמך קונצנזוס גלובאלי אודות האפידמיולוגיה, מנגנונים, אבחנה, טיפול, השלכות וסיווג של תסמונת עין יבשה.
בין הנקודות המרכזית העולות בדו”ח המלא נכללות הגדרה מעודכנת של עין יבשה, המבוססת יותר על המנגנונים. בעוד שההגדרה משנת 2007 הדגישה את התסמינים של המחלה, בהגדרות העדכניות מתארים את הגורם בבסיס המחלה: עין יבשה הינה מחלה מולטי-פקטוריאלית של שטח הפנים של העין, המתאפיינת באובדן הומאוסטזיס משטח הדמעות, בליווי תסמינים עיניים, כאשר לאי-יציבות משטח הדמעות והיפראוסמולריות, דלקת ונזק לשטח הפנים של העין והפרעות נוירו-תחשותיות משחקות תפקיד אתיולוגי.
המומחים מסבירים כי במהלך העשורים האחרונים אספו מידע רב אודות עיניים יבשות. כעת ידוע כי אנדרוגנים משפיעים על העפעפיים ועל בלוטת הדמעות, תוך בקרת בלוטות Meibomian.
התיאור החדש של המחלה מעיד על ההבנה כי הסמנים לעין יבשה מעידים על החשיבות הרבה של אוסמולריות ודלקת. ההגדרה החדשה מכירה גם בחשיבות נוירו-פיזיולוגיה בהיבט התחושתי של המחלה, שמקורו בהעדר הקשר בין סימנים ותסמינים בחלק מהחולים. בחולה מסוים עם סימנים, אך ללא תסמינים, ייתכן מצב של קדם-עין יבשה. במקרים ההפוכים, בהם החולים מציגים תסמינים אך ללא סימנים, ייתכן כי מדובר בכאב נוירופתי ולא בעין יבשה.
המסמך דן עוד בגורמים לעין יבשה, הכוללים מחלות אוטואימוניות, ניתוח עיני עם פגיעה בשטח הפנים של העין, שימוש בתרופות מסוימות (דוגמת משתנים, חסמי ביתא וטיפול מקומי לגלאוקומה), דלקת עפעפיים, מחלות עפעפיים, שימוש-יתר בעדשות מגע ובהירה ממושכת במסך מואר, המפחיתים מצמוצים.
במהלך המפגש דנו החוקרים עוד בתכנון מחקרים קליניים להערכת תרופות חדשות. לדבריהם, אין מרפא לעין יבשה, ואין טיפול להפרעה בפעילות בלוטות Meibomian. התרופות המאושרות ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי הן נוגדות-דלקת, המכוונות לתהליכים במורד הדרך, אך לא לשורש הבעיה.
מתוך דו”ח ה-TFOS (Tear Film & Ocular Surface Society)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!