נעה גינזבורג BSc
Alemtuzumab (למטרדה) הוא נוגדן ל-CD52 שנמצא יעיל יותר מאשר interferon beta-1a בטיפול בטרשת נפוצה התקפית הפוגתית, אך יעילות זו לא נבדקה מול טיפולים אימונותרפיים פוטנטיים יותר. החוקרים השווה את היעילות של Alemtuzumab לזו של natalizumab (טיסברי) fingolimod ו- interferon beta בחולים הסובלים מטרשת נפוצה המקבלים טיפול עד לחמש שנים. מהמחקר עולה כי הן natalizumab והן alemtuzumab יעילות מאד כטיפול אימונותרפי עבור טרשת נפוצה.
המחקר היה מחקר עוקבה בינלאומי והחוקים השתמשו במידע מחולים אלה עם התאמת נטייה (propensity-matched?) מתוך מאגר ה- MSBase ומשש עוקבות נוספות. מידע קליני מתמשך נאסף מ-71 מרכזי MSBase ב-21 מדינות ברחבי העולם ומשישה מרכזים אחרים ב-UK ובגרמניה בין נובמבר 2015 ליוני 2016. במחקר נכללו מטופלים עם דיאגנוזה ברורה של טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית שנחשפו לאחד מהטיפולים שנבחנו במחקר זה (alemtuzumab, interferon beta, fingolimod, ו- natalizumab) שגילם היה 65 או יותר. ציונם במדד ה-EDSS (Expanded Disability Status Scale ) היה 6.5 או נמוך יותר ולא עברו יותר מעשר שנים מאז הופיע התסמין הראשון לטרשת נפוצה בחולים הללו.
יעד המחקר העיקרי היה שיעור ההישנות השנתי של המחלה . יעדים שניונים היו הסיכויים המצטברים לחזרה, הצטברות הנכות בחולים, ושיפור בנכות. החוקרים השווה את שיעורי ההשנות עם מודלים בינומליים שליליים, והעריכו את הסיכווים המצטברים באמצעות מודלים של סיכון פרופורציונאלי מותנה.
המטופלים קיבלו טיפול בין אוגוסט 1994 ויוני 2016. העוקבה כללה 189 מטופלים שנטלו alemtuzumab, 2155 שנטלו interferon beta, 828 שנטלו fingolimod ו-1160 מטופלים שנטלו natalizumab.
הטיפול ב- Alemtuzumab נקשר לשיעור הישנות שנתי נמוך יותר מאשר בקבוצה שקיבלה אינטרפרון בטא (0·19 [95% CI 0·140·23, לעומת 0·53 [0·460·61) ובקבוצה שקיבלה fingolimod 0·15 [0·100·20] לעומת 0·34 [0·260·41] p<0·0001) ) , והציגה שיעור הישנות שנתי דומה לזה שנמצא בקבוצה שנטלה natalizumab (0·20 [0·140·26] לעומת 0·19 [0·150·23], p=0·78).
עבור ממצאי הנכות, alemtuzumab נקשר בהסתברויות דומות לאלו של הצטברות נכות בטיפול באינטרפרון ביתא ( [HR] 0·66 [95% CI 0·361·22], p=0·37) , fingolimod (1·27 [0·602·70], p=0·67) ו- natalizumab (0·81 [0·471·39], p=0·60). Alemtuzumab נקשר בהסתברויות דומות לאלו של שיפור בנכות של אינטרפרון בטא (0·98 [0·651·49], p=0·93), fingolimod (0·50 [0·251·01], p=0·18)), וסבירות נמוכה יותר ביחס ל- natalizumab (0·35 [0·200·59], p=0·0006).
לסיכום, החוקרים כותבים כי Alemtuzumab ו- natalizumab הם בעלי השפעה דומה על שיעור ההישנות השנתיתשל טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית. ההשפעה של Alemtuzumab נראית טובה יותר ביחס לאלו של fingolimod ואינטרפרון בטא בהפחתת ההישנות של המחלה. Natalizumab נמצא יעיל יותר מאשר alemtuzumab בהבאה להחלמה מנכויות הקשורות למחלה. החוקרים מסכמים שגם natalizumab וגם alemtuzumab נמצאו יעילות מאד כטיפול אימונותרפי עבור טרשת נפוצה. לדעתם, ההחלטה באשר לבחירה בין השתיים צריכה לעשות לפי פרופיל הבטיחות הספציפי של כל תרופה ובהתאמה למטופל.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!