מחקר חדש שפורסם בכתב העת Lancet תומך בהשערה לפיה מחלה אוטואימונית מובילה לסיכון מוגבר לתסחיף ריאתי.
החוקרים משבדיה התבססו על מאגרי הנתונים MigMed2 לחישוב ערכי SIR (Standardized Incidence Ratio) להופעת תסחיף ריאתי בחולים שאושפזו לבית החולים בשל הפרעות אוטואימוניות בתקופה שבין 1 בינואר, 1964, ועד 31 בדצמבר, 2008. הסקירה התייחסה לתקופת הזמן מהאשפוז בשל מחלה אוטואימונית ועד לתסחיף הריאתי, ולא כללה חולים עם תרומבואמבוליזם ורידי קודם.
החוקרים מסבירים כי התהליך הדלקתי שהינו חלק מההפרעה האוטואימונית עשוי להוביל לתרומבוזיס הורידי. מחקרים קודמים קשרו בין סיכון מוגבר לתרומבוזיס ורידי ובין מחלת צליאק, סוכרת מסוג 1, לופוס, היפרתירואידיזם, דלקת מפרקים שגרונית, מחלת מעי דלקתית, מחלת בכצ’ט ו-Wegener’s Granulomatosis.
מהסקירה עולה קשר משמעותי בין אשפוז לבית החולים בשל הפרעה אוטואימונית ובין תסחיף ריאתי בשנה הבאה. בקרב למעלה מ-535,000 החולים שאושפזו בשל מחלה אוטואימונית, הסיכון הכולל לתסחיף ריאתי בשנה לאחר האשפוז עמד על 6.38. בשני המינים ובכל הגילאים תועד סיכון מוגבר, שנותר בכל 33 המחלות האוטואימוניות שנבחנו, אך עם ארבע מחלות תועד קשר בולט במיוחד: ITP (Immune Thormbocytopenic Purpura, ערכי SIR מתוקנים לגיל, מין, זמן ומחלות רקע שעמדו על 10.79), PAN (Polyarteritis Nodosa, ערכי SIR של 13.26), פולימיוזיטיס או דרמטומיוזיטיס (SIR=16.44) ולופוס (SIR = 10.23). שתי מחלות אוטואימוניות נפוצות נקשרו גם הן בסיכון מוגבר לתסחיף ריאתי: דלקת מפרקים שגרונית (SIR = 5.99) וסוכרת מסוג 1 (SIR = 6.38).
הסיכון המוגבר לתסחיף ריאתי קטן עם הזמן, מ-1.53 לאחר שנה וחמש שנים, ל-1.15 לאחר 5-10 שנים, ו-1.04 לאחר למעלה מ-10 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי 33 מחלות אוטואימוניות נקשרו עם עליה מובהקת סטטיסטית בסיכון לתסחיף ריאתי במהלך השנה הראשונה לאחר האשפוז. מהממצאים עולה כי קרישיות-יתר הינה מאפיין כללי של מרבית המחלות האוטואימוניות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!