מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of Pediatrics עולה כי טיפול קצר-טווח במספר משככי כאבים נפוצים לא צפוי להוביל להתפתחות המוליזה בילדים עם חסר G6PD (Glucose6-Phosphate Dehydrogenase).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כ ברחבי העולם למעלה מ-400 מיליון אנשים עם חסר G6PD, הגורם הנפוץ ביותר לאנמיה המוליטית על-רקע הפרעה אנזימטית תורשתית, המועברת בכרומוזום X.
מדגם המחקר כלל 10 בנים שהיו מיועדים לניתוח אלקטיבי. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 4.3 שנים. כל המשתתפים פיתחו המוליזה חמורה בעברם, וקיבלו מספר מנות דם לטיפול באירועים אלו.
בתקופה הבתר-ניתוחית, החולים קיבלו טיפול תוך-ורידי במשככי כאבים, כולל Sufentanil, Paracetamol, Parecoxib ו-Tramadol, וטופלו בטרמדול זמן קצר לאחר הניתוח, בהתאם לצורך. ההורים קיבלו הדרכה לטיפול בילדים בבית ב-Paracetamol, Ibuprofen ו-Tramadol, לפי הצורך, למשך שלושה ימים. במצטבר, כל ילד טופל במינון ממוצע של 123 מ”ג לק”ג של Paracetamol, 29.4 מ”ג לק”ג של Ibuprofen ו-7.6 מ”ג לק”ג של Tramadol.
החוקרים עקבו אחר ריכוז ההמוגלובין של הילדים, כמו גם ספירת רטיקולוציטים, בילירובין בלתי-מצומד ו-LDH. הבדיקות נערכו בתחילת המחקר ושלושה ימים לאחר הניתוח. כמו כן, נערכו בדיקות לגופיפי היינץ באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של משטח דם.
לאחר הניתוח, ריכוז המוגלובין לא ירד משמעותית. בעוד שספירת רטיקולוציטים ירדה ב-0.1%, השינוי לא עמד בקורלציה עם שינוי ביתר תוצאות בדיקות המעבדה, ואף אחד מהילדים לא פיתח סימנים או תסמינים של המוליזה.
לאור ההבדלים בפיזור הגיאוגרפי של המשתתפים במחקר, חומרת החסר האנזימטי, ההיסטוריה המשמעותית של המוליזה והמין, סביר להניח כי הדו”ח מייצג לפחות הן את הווריאנט הים-תיכוני ואת וריאנט G6PD A-, ואת הקבוצה החמורה יותר של משתתפים עם חסר G6PD.
החוקרים מדגישים כי עיקר הטיפול במטופלים עם חסר G6PD כולל הימנעות מכל הגורמים העלולים להוביל להמוליזה מלכתחילה, למרות שהמנגנון האחראי אינו מובן לחלוטין. יש לנקוט משנה זהירות בכל הטיפולים הניתנים למטופלים אלו.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!