מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי של ה-American Academy of Allergy, Asthma and Immunology (AAAAI) עולה כי דחק ופשעים אלימים עשויים לתרום לחומרתה של אסתמה בגילאי הילדות.

החוקרים מסבירים כי על אף שקשרים אלו כבר הועלו במחקרים קודמים, לא ברור עדיין כיצד גורמים אלו משפיעים על ילדים. זהו המחקר הראשון הבוחן את ההשפעה של אלימות ממשית לעומת אלימות נתפשת על אסתמה.

לדברי החוקרים, ממצאיהם מראים כי בנוסף לדחק, עשויים להיות גורמים נוספים העומדים מאחורי החומרה הרבה יותר של אסתמה. כך למשל, יתכן לטענתם שהסביבה כולה בה חיים הילדים עשויה להשפיע על חומרת המחלה, ובמקומות בהם קיימת אלימות רבה יתכן וישנם גורמים נוספים בהקשר זה.

החוקרים מציינים כי שיעורי האסתמה עולים על 20% באזורים מסוימים בשיקאגו, עם שיעורי אשפוז הכפולים מהממוצע הלאומי, ושיעור מקרי תמותה הקשורים-באסתמה מהגבוהים בארה”ב.

עבור המחקר הנוכחי, ביקשו החוקרים לבחון נתונים ממאגר ה-Chicago Initiative to Raise Asthma Health Equity, הכולל מידע אודות חומרת האסתמה, הדחק בקרב ההורים והמטפלים, והחשיפה של הילדים ומטפליהם לאלימות. נכללו במחקר 561 ילדים (מהם 58.7% בנים; 57.4% שחורים, 25.1% לבנים ו-15.9% היספאנים) הסובלים מאסתמה, בגילאי 8 עד 14 שנים.

החוקרים טוענים כי נתונים אודות ההיארעות האמיתית של אלימות נלקחו ממשטרת שיקאגו, וכי המידע הקליני שנאסף כלל בדיקות Radioallergosorbent, ספיר ומטריה, מדד מסת גוף (BMI) ודגימות רוק.

בתום 18 חודשי המעקב, מצאו החוקרים כי 41% מהילדים הראו אסתמה בינונית עד חמורה, ו-49% הראו אסתמה המוגדרת כאינטרמיטנטית או קלה.

בנוסף, כשההורים דיווחו על כך שראו או שמעו אלימות, חוו רמות גבוהות של דחק או חיו באזורים בעלי שיעור גבוה של פשיעה אלימה, הסיכויים שילדיהם יסבלו מאסתמה בחומרה בינונית עד קשה היו מוגברים בצורה משמעותית.

עם זאת, לאחר תקנון לגיל, מין, מצב האסתמה בקרב יושבי הבית ומצב סוציו אקונומי, רק ההיארעות של פשיעה אלימה נותרה כגורם מנבא משמעותי לחומרת האסתמה (OR 1.79; 95% CI = 1.02-3.17). לאחר תקנון לדחק, נותרה היארעות הפשיעה האלימה כמנבאת לאסתמה בינונית עד קשה (OR 1.98; 95% CI = 1.11-3.54). לבסוף, לאחר תקנון לגזע או מוצא אתני, הסיכון נותר אולם איבד את מובהקותו הסטטיסטית.

על אף שנראה שרמות גבוהות של אלימות ממשית, אלימות נתפשת ודחק קשורים ככל הנראה באסתמה בילדים, טוענים החוקרים, ממצאיהם מצביעים על כך שההיארעות האמיתית של אלימות ודחק בקרב ההורים/המטפלים הינם גורמים מנבאים משמעותיים יותר לחומרת המחלה. בעוד שאלימות אמיתית עשויה להשפיע על אסתמה באמצעות מנגנון הדחק, הם מוסיפים, תוצאות המחקר מציעות כי ישנם מגנונים נוספים הממלאים תפקיד בהקשר זה.

כשנשאלו אודות השלכותיו האפשריות של המחקר, השיבו החוקרים כי הזיהוי של גורמים ניתנים לשינוי בקהילה התורמים לחומרת האסתמה עשוי לשנות את הגישה לניהול אסתמה בכמה רמות, לרבות תוכניות טיפול והכוונה מונעת מטעם רופאי המשפחה, מאמצים להגברת המודעות ואסטרטגיות התערבותיות מצד אנשי בריאות הציבור ומחקר יישומי, והמשך המחקר אודות ההתפתחות וההתקדמות של מחלת האסתמה.

לטענת החוקרים, עבודתם זו מדגישה את הצורך לשקול את תרומתן של אינטראקציות בין גנטיקה לסביבה או של מנגנונים ביופיזיולוגיים לתוצאות הקליניות. בכוונתם של החוקרים להמשיך את המחקר הנכנס אל תוך הקהילות במטרה לחשוף גורמים אפשריים התורמים להתפתחות אסתמה. לדבריהם, הבעיה בשימוש במאגרי נתונים הינה ריבוי מתמיד של משתנים. לפיכך, יש צורך לבודד את הגורם שעשוי להיות החשוב ביותר, הם מסבירים, ואולם הדרך היחידה לדעת באמת הינה להיכנס אל הקהילות ולשאול, ולאחר מכן לבחון אילו התערבויות פועלות בצורה הטובה ביותר.

מומחית בתחום אשר נכחה בכנס ונתבקשה להגיב לפרסום הדברים טוענת כי המחקר מעניין מאוד, מאחר ועלה בידי חוקריו להראות קשר לא רק בין תסמינים סובייקטיביים כי אם גם ממצאים אובייקטיביים על פי רשומות משטרת שיקאגו ביחס למעשי אלימות ממשיים, ובין השליטה באסתמה. לדבריה, המסר החשוב, שיש להדגישו במיוחד כשמדובר במחלות כרוניות כמו אסתמה, הינו כי ישנם גורמים רבים מלבד המנגנונים הפיזיולוגיים של תהליך המחלה, כגון ההשפעות הפסיכולוגיות הכרוכות בסביבתו של החולה. המומחית מוסיפה כי לצד מחקרים קודמים בתחום, המחקר הנוכחי מתבלט בכך שמדגיש בצורה אובייקטיבית יותר עד כמה משחקת האלימות תפקיד בשליטה במחלות כרוניות אלו.

המומחית מזכירה כי חסר היה מידע ביחס לשימוש בתרופות וההיענות לטיפול התרופתי, וכן לא נכללו במחקר נתונים ביחס למנגנוני התמודדות אחרים, כגון קבוצות נוער קהילתיות. עם זאת, כנראה יש בכוונתם של החוקרים להמשיך את מחקרם ולכלול גם התייחסות לגורמים אלו.

לבסוף, מציינת המומחית כי איננה יודעת אם למרבית הערים הגדולות המשאבים לערוך מחקר מעין זה, ואולם אין ספק כי תוכלנה לעשות שימוש במידע ולהסיק ממנו, ובמיוחד באם המאפיינים הדמוגרפיים והאחרים של תושביהן דומים לאלו שבאוכלוסיית המחקר.

מתוך הכנס השנתי של ה-American Academy of Allergy, Asthma and Immunology (AAAAI), שנערך בחודש מרץ 2010 בניו-אורלינס.

לידיעה במדסקייפ