מאת ד”ר נגה ליפשיץ

בגיליון ה-15 בינואר 2010 של ה- American Family Physician פורסמה סקירה בנושא הגישה האבחנתית והטיפולית לעין אדומה בקהילה.

הכותבים מסבירים כי הפרשה עינית, אודם, כאב, פוטופוביה, גרד ושינויים בראיה הם תסמינים וסימנים אופייניים של עין אדומה. הם מציינים כי עין אדומה היא סימן חשוב לדלקת עינית, וכי הסיבה השכיחה ביותר לעין אדומה היא דלקת של הלחמית. לדבריהם, לרוב מדובר במצב שפיר הניתן לטיפול בקהילה במסגרת רופא המשפחה.

הן דלקת נגיפית של הלחמית והן חיידקית הם לרוב מצבים פשוטים לטיפול, חולפים מעצמם ורק לעיתים נדירות מובילים לסיבוכים חמורים. ברוב המקרים מטופלים חולים עם דלקת הלחמית באנטיביוטיקה רחבת טווח, שכן לא ניתן להבדיל בין דלקת ממקור נגיפי או חיידקי. כמו כן, גם אלרגיה וחומרים איריטנטיים שונים עלולים לגרום לדלקת של הלחמית.

בין הסיבות הנוספות לעין אדומה ניתן לציין דלקת של העפעפיים (blepharitis), שריטה בקרנית, גוף זר, דימום תת-לחמיתי, דלקת של הקרנית (keratitis), דלקת של הקשתית (iritis), גלאוקומה, כוויה כימית ודלקת של הסקלרה (scleritis).

הכותבים מפרטים כי יש לקבל אנמנזה מלאה ולבצע בדיקת עיניים יסודית על מנת לאבחן את הסיבה לעין אדומה. שאלות שימושיות באנמנזה כוללות את משך התסמינים והאם הם חד-צדדיים או דו-צדדיים, סוג וכמות ההפרשה, האם קיימים שינויים בראיה, חומרת הכאב, נוכחות של פוטופוביה, תגובה לטיפולים קודמים, שימוש בעדשות מגע, וכן היסטוריה של הפרעות אלרגיות או מחלה סיסטמית.

על בדיקת העיניים לכלול הסתכלות קפדנית על העפעפיים, שק הדמעות, גודל האישון והתגובתיות לאור, מעורבות אפשרית של הקרנית, דפוס ומיקום הבצקת, וכן בדיקה של חדות הראיה ומישוש לחיפוש בלוטות לימפה פריאוריקולריות נפוחות.

במקרים של דלקת נגיפית של הלחמית הכותבים מציינים כי לרוב הראיה, גודל האישון והתגובתיות לאור הם נורמאליים. ממצאים בבדיקה עשויים לכלול אודם מפושט של הלחמית, לימפאדנופתיה פריאוריקולרית, וכן זקיק לימפואידי בחלקו הפנימי של העפעף. לרוב קיים כאב קל בלבד אם בכלל, אך החולים עשויים להתלונן על תחושת חול בעין עם גרד קל וכן על הפרשה מימית עד סרוטית. לרוב לא קיימת פוטופוביה, אך במידה וכן היא לרוב חד-צדדית בתחילה ואז הופכת לדו-צדדית בתוך יום-יומיים. במקרים חמורים ניתן לצפות באזורי קרנית תת-אפיתליאליים עכורים ובפסאודו-ממברנות. לדברי הכותבים, הסיבה השכיחה לדלקת נגיפית של הלחמית היא אדנווירוס. נגיפים נוספים שעלולים לגרום למצב זה כוללים את אנטרווירוס, קוקסאקיוירוס, ווריצלה זוסטר, EBV, הרפס סימפלקס ונגיף השפעת (אינפלואנזה).

הכותבים מציינים כי Herpes Zoster ophthalmicus, מתאפיין בפריחה וסיקולרית, דלקת של הקרנית ואובאיטיס. לרוב מופיעים קודם פריחה ודלקת של הלחמית, ובהמשך מופיעים כאב ותחושת נימול בפיזור דרמטומלי ולאחריהם שלפוחיות באזור העין.

דלקת אקוטית וכרונית של הלחמית ממקור חיידקי כרוכה לרוב בבצקת של העפעף, אודם בלחמית, כאב קל עד בינוני עם תחושת גוף זר בעין, והפרשה מוגלתית. במרבית המקרים חדות הראיה שמורה, תגובת האישונים תקינה ואין מעורבות של הקרנית. הכותבים מדגישים כי הסימן האופייני ביותר הוא הפרשות מוקופורולנטיות עם עפעפיים דבוקות דו-צדדית בעת ההתעוררות. החיידק השכיח ביותר במצב זה במבוגרים הוא Staphylococcus aureus, ובילדים שכיחים Streptococcus pneumonia ו- nontypeable Haemophilus influenza.

הטיפול בעין אדומה מכוון ע”פ האטיולוגיה. קיימת חשיבות מכרעת לזהות באילו מקרים יש להפנות מטופלים עם עין אדומה באופן דחוף לרופא עיניים. מצבים דחופים כוללים כאב חמור שלא מגיב למשככי כאבים מקומיים, צורך במתן סטרואידים מקומיים, איבוד ראיה, הפרשה מוגלתית בכמות גדולה, מעורבות של הקרנית, פגיעה טראומטית בעין, מטופלים לאחר ניתוח עיניים לאחרונה, אישון בעל צורה מעוותת, זיהום בהרפס, או זיהום עיני חוזר.

כותבי הסקירה מסכמים כי עין אדומה היא אחת מההפרעות העיניות השכיחות בהן נתקלים בקהילה. הם מציינים כי דלקת כמעט בכל אזור בעין, כולל בלוטות הדמעות והעפעפיים, עלולה לגרום לעין אדומה, ומדגישים כי רופאי המשפחה יכולים לטפל ביעילות ברוב המקרים הללו, תוך היכרות עם המצבים הדחופים בהם דרושה הפניה לרופא עיניים.

להלן ההמלצות הקליניות של כותבי הסקירה, בצירוף דרגת העדות המדעית שלהן:

1.      יש לשמור על תנאי הגיינה טובים כולל רחצת ידיים קפדנית, על מנת לצמצם את הסיכון להעברה של דלקת נגיפית של הלחמית (דרגת עדות מדעית C).

2.      במקרים של דלקת לחמית חיידקית ניתן לשקול מתן כל סוג של אנטיביוטיקה מקומית, לאור שיעורי ריפוי דומים (דרגת עדות מדעית A).

3.      במקרים של דלקת אלרגית קלה של הלחמית ניתן להשתמש בתרופה אנטיהיסטמינית/ ווזוקונסטריקטורית ללא מרשם רופא, או באנטגוניסט לרצפטור H1 מדור שני באופן מקומי, שהינו יעיל יותר. (דרגת עדות מדעית C).

4.      במקרים של עין אדומה בחומרה בינונית, ניתן לשקול מתן של תרופות נוגדות דלקת דוגמת סטרואידים מקומיים, Cyclosporine מקומי, וכן חומצות שומן אומגה-3 במתן סיסטמי (דרגת עדות מדעית C).

5.      במקרי דלקת כרונית של העפעף שאינם מגיבים לניקוי מקומי ואנטיביוטיקה מקומית, ניתן לטפל ב- Tetracycline או Doxycycline פומיים.

חשוב להדריך את המטופלים להקפיד על שטיפת ידיים ולהימנע משיתוף של חפצים אישיים, על מנת למנוע העברה של דלקת לחמית נגיפית. אם המטופלים עוסקים בתחום המזון או שהינם עובדי בריאות, יש להנחות אותם לא לשוב לעבודה עד להפסקת ההפרשה העינית. כמו כן, הפניה לרופא עיניים מומלצת במקרים בהם התסמינים אינם חולפים בתוך 7-10 ימים, כאשר יש מעורבות של הקרנית, בחשד לזיהום בנגיף ההרפס, וכן כשניתן טיפול מקומי בסטרואידים לעין אדומה מכל סיבה.

Am Fam Physician. 2010;81:137-144.

לידיעה במדסקייפ