בילדים עם ציסטיק פיברוזיס, טיפול במניטול בשיאוף מביא לתועלת קלינית בעלת יעילות דומה, לכל הפחות, לטיפול ב-RhDNase (Recombinant Human Deoxyribonuclease), כך עולה ממחקר חדש מבריטניה, שתוצאותיו פורסמו במהדורת ינואר של Thorax.
לדברי החוקרים, בילדים שאינם מגיבים לטיפול ב-RhDNase תתכן תועלת במתן טיפול במניטול. עם זאת, כ-30% מהילדים במחקר פרשו בשל כיווץ הסמפונות ושיעול חמורים בעקבות הטיפול במניטול. תופעות מטרידות אלו עשויות להגביל את השימוש בחלופה זו.
המחקר כלל 38 ילדים (בגיל ממוצע של 13.2 שנים). המחקר נערך בעקבות תוצאות מבטיחות לטיפול במניטול, שהגביר את הפינוי המוקו-סיליארי. ראשית, כל ילד עבר מבחן תגר עם אבקה יבשה של מניטול. בתשעה ילדים תועדו תגובות חיוביות וילד אחד סבל מבחילות; יתר 28 הילדים, כולם עם תגובות שליליות, חולקו באקראי ל-12 שבועות טיפול במניטול בשיאוף בלבד, RhDNase בלבד, או שילוב מניטול עם RhDNase.
בסופו של דבר, 20 ילדים השלימו את המחקר; יתר הילדים פרשו בשל תופעות הלוואי בעקבות הטיפול במניטול.
בקרב אלו שהשלימו את המחקר, העלייה הממוצעת בערכי FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 Second) עמדה על 0.11 ליטרים (6.7%) לאחר טיפול במניטול ו-0.12 ליטרים (7.2%) לאחר RhDNase. עם זאת, שילוב שני הטיפולים הביא לשיפור לא-מובהק של 0.03 ליטרים (1.8%).
אחד ההסברים האפשריים לכישלון הטיפול המשולב הוא שמתן שתי התרופות מוביל לירידה גדולה מדי בצמיגות המוקוז בדרכי האוויר, כך שתאי הסיליה אינם יכולים לתפקד בצורה יעילה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הם הצליחו להוכיח כי לניסיון טיפול במניטול בשיאוף בילדים עם ציסטיק פיברוזיס, תועלת טובה לפחות כמו RhDNase.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!