ממחקר חדש, שפורסם בגליון 14 בדצמבר של New England Journal of Medicine, עולה כי החיסון המומת כנגד שפעת הינו יעיל במניעת תחלואה סימפטומטית, מאושרת מעבדתית, של נגיף Influenza במבוגרים בריאים. מחקר שני עליו מדווח באותו גליון, מצא כי החיסון יעיל גם בילדים בבתי ספר.
לדברי החוקרים, יעילות חיסונים כנגד שפעת עשויה לרדת עם השנים, כאשר הנגיפים יהיו שונים, בשל סחיפה אנטיגנית (Antigenic Drift), מהנגיפים הנכללים בחיסון. הן בילדים והן במבוגרים, החיסון החי-מוחלש של Influenza נמצא מגן גם בשנים בהן האנטיגנים על הנגיף היו שונים (Antigenic Drift), מאלו של הנגיפים שנכללו בחיסון. עם זאת, היעילות העיקרית של המחקר בנוגע לחיסון המוחלש הטריוולנטי במבוגרים, לא כלל מקרים של אינפלואנזה שאושרה מעבדתית.
במהלך עונת השפעת בשנת 2004-2005, החוקרים העריכו הן את היעילות האבסולוטית והן היעילות היחסית של חיסון מומת וחיסון חי-מוחלש במבוגרים בריאים. בין אקוטובר ודצמבר 2004, 1247 איש חוסנו. בינואר 2005, פעילות אינפלואנזה במישיגן החלה עם סירקולציה של נגיפים מזן A עם שונות אנטיגנית, A/California/2004-like strain של H3N2, ונגיפים מזן B, משתי שורות (Lineage).
היעילות האבסולוטית של חיסון מומת כנגד שני זני הנגיף, עמדה על 77% (95% CI = 37-92), כאשר נמדדה ע”י בידוד הנגיף בתרביות תאים, 75% (95% CI = 42-90), כאשר נמדדה ע”י בידוד הנגיף בתרביות תאים או ע”י זיהוי הנגיף בבדיקת PCR, ו-67% (95% CI = 16-87) כאשר נמדדה ע”י בידוד הנגיף או ע”י זיהוי עליה בטיטר הנוגדנים בסרום.
עבור חמשת החיסונים המומתים, היעילויות האבסולוטיות עמדו על 57% (95% CI = -3-82), 48% (95% CI = -7-74), ו-30% (95% CI = -57-67), בהתאמה, עבור 3 שיטות המדידה. נראה כי ההבדל ביעילות בין החיסון המומת והחיסון החי-מוחלש נבע מההגנה הירודה של חיסון חי-מוחלש כנגד נגיפים מזן B.
בעונת 2004-2005, בה מרבית הנגיפים היו שונים מאלו שנכללו בחיסון, החיסון המומת היה יעיל במניעת תחלואה סימפטומטית, מאושרת מעבדתית, של אינפלואנזה באנשים מבוגרים. החיסון החי-מוחלש מנע גם תחלואות אינפלואנזה, אך היה פחות יעיל.
המחקר השני בחן את יעילות חיסון השפעת בבתי ספר.
חיסון ילדים בבית ספר היא אחת השיטות להורדת תפוצת זיהומי אינפלואנזה במשקי בית וקהילות. מחקר פיילוט שפורסם לאחרונה הוכיח כי ניתן להשתמש בחיסון הטריוולנטי, חיסון חי-מוחלש כנגד אינפלואנזה (FluMist), בכדי לחסן ילדים בבתי ספר, ומצא ירידה משמעותית בשיעור התוצאות הקשורות באינפלואנזה במשקי בית של ילדים שהשתתפו במחקר.
החוקרים זיהו 11 צברים דמוגרפים דומים, של בתי ספר יסודיים ב-4 מדינות. כל צבר כלל בית ספר אחד שתוכנן לקחת חלק בתכנית חיסונים (התערבות), ובית ספר אחד או שניים שלא השתתפו (ביקורת). במהלך שבוע בו צפו פעילות שיא של אינפלואנזה בכל מדינה, החוקרים סקרו את כל משקי הבית עם ילדים בקבוצת ההתערבות והביקורת, בכדי לקבוע את המאפיינים הדמוגרפיים, חיסון שפעת, ותוצאות תחלואה דמוית-שפעת, במהלך השבוע שחלף.
בבתי הספר בקבוצת ההתערבות, 47% מהתלמידים חוסנו בחיסון מומת כנגד אינפלואנזה. בהשוואה לקבוצת הביקורת, בבתי ספר בקבוצת ההתערבות שיעור התוצאות והתסמינים דמויי-שפעת היו נמוכים יותר באופן משמעותי. למרות שבקבוצת ההתערבות היו שיעורי אישפוז גבוהים יותר לכל 100 בני אדם, בהשוואה לקבוצת הביקורת, לא נמצא הבדל בשיעורי האישפוז הכוללים עבור ילדים או מבוגרים במשקי בית עם ילדים מחוסנים, בהשוואה לאלו עם ילדים לא-מחוסנים. לא זוהו הבדלים משמעותיים בין קבוצת הביקורת וקבוצת ההתערבות בכל הנוגע לשיעור ההיעדרויות מבית הספר מסיבה כלשהי.
מרבית התוצאות הקשורות בתחלואה דמוית-שפעת היו נמוכות יותר באופן משמעותי בקבוצת ההתערבות, בהשואה לקבוצת הביקורת.
במאמר מערכת השוו בין הגישות השונות לחיסון כנגד שפעת, וציינו את המגבלות של שני המחקרים.
בין הנושאים שעולים, נכללת השאלה אם ניתן להצדיק את המאמצים המשמעותיים לייצר ולספק חיסוני אינפלואנזה. התשובה באופן ברור לחלוטין היא כן. אכן, השאלה הקריטית אינה אם יש מקום להשתמש בחיסונים כנגד שפעת, אלא כיצד ניתן להשתמש בהם להשגת יתרון. למרות השונות הצפויה ביעילות ובתועלת משנה לשנה, בשל ההבדלים בין נגיפים שונים, קבוצות הגיל, התאמה אנטיגנית, ושיטות המחקר, הבדלים אלו אינם מערערים את חשיבות החיסון כנגד אינפלואנזה בתגובה לאפידמיות עונתיות, וכן פנדמיות פוטנציאליות של אינפלואנזה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!