ממחקר חדש עולה, כי בניגוד למצב השכיח בפרטים לא-סוכרתיים, הפעילים גופנית, תקופה מרוכזת של פעילות גופנית מתונה אינה משפרת את הפרפוזיה העורית בחולי סוכרת מסוג 2, או באלו עם אורח חיים סדנטרי.
לדברי החוקרים, הסיבה להבדל אינה ברורה, אך נראה כי אינה קשורה ב-Nitric Oxide (NO), מרחיב כלי דם מוכר, מאחר שהשינויים ברמות NO, בעקבות פעילות גופנית, היו דומים בשתי הקבוצות.
התוצאות מבוססות על מחקר שבחן את הפרפוזיה העורית של 17 חולי סוכרת סדנטריים, 15 חולי סוכרת, פעילים גופנית, 13 פרטים לא-סוכרתיים, סדנטריים, ו-13 פרטים לא-סוכרתיים, פעילים גופנית. על סמך הדיווחים העצמיים, הנבדקים, הפעילים מבחינה גופנית, ערכו פעילות אירובית במשך 30 דקות, לפחות, 3 פעמים בשבוע, למשך 6 חודשים או יותר.
כל נבדק השלים פרוטוקל מאמץ מקסימלי, בכי לחשב את רמת הפעילות המתונה, שתבוצע למשך 20 דקות ביום הבדיקה. את הפרפוזיה העורית בגב כף הרגל בדקו החוקרים לפני ואחרי הפעילות הכופנית, באמצעות מדדי תגובה לחום סטנדרטים.
בתחילת המחקר, פרטים פעילים גופנית, עם או בלי סוכרת, זכו לשיפור ניכר יותר, באופן משמעותי, בפרפוזיה העורית, בהשוואה לחולי סוכרת סדנטריים. כאמור, פעילות גופנית הביאה לשיפור בפרפוזיה העורית בקבוצת הפרטים הלא-סוכרתיים, הפעילים-גופנית, אך לא בשלוש הקבוצות האחרות.
רמות NO Interstitial היו דומות בכל קבוצה לפני ואחרי הפעילות.
מהממצאים עולה כי ההשפעה של פעילות גופנית על הפרפוזיה העורית, מושפעת לרעה בשל סוכרת, והן בשל חוסר פעילות, בלא תלות בייצור NO בעור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!