למרות שחולים רבים מגיעים עם גאוט בפעם הראשונה כשהם מטופלים במשתנים, הכי שהמצבים הרפואיים, שהם האינדיקציה לטיפול במשתנים ולא המשתנים עצמם, שגורמים לגאוט.
גאוט מקובל באופן כללי כתופעת לוואי של טיפול במשתנים, אך יש עדות מעטה התומכת בקשר זה. על מנת לחקור נושא זה, נערך מחקר, שפורסם במהדורת אוגוסט של Annals of the Rheumatic Diseases.
המחקר כלל 70 חולים בני 35 ומעלה, שהגיעו למרכז טיפול רפואי ראשוני עם מקרה ראשון של גאוט בין השנים 1994-2002. מתוך אוכלוסיה של 3764 נבדקים בני 35 ומעלה, נבחרו 210 נבדקים ביקורת רנדומאלית, שהותאמו על ידי מין וגיל למקרי גאוט השונים.
הנבדקים סווגו על פי שימוש במינון תרפואטי במשתנים לתקופה של 3 חודשים רצופים לפחות, על פי יתר לחץ דם, על פי תחלואה קרדיווסקולרית ועל פי מחלות קרדיווסקולריות ספציפיות.
המידע מבית המרקחת הראה כי 14% מאוכלוסית המחקר טופלה במשתנים בתקופות, שנעו בין 3-93 חודש.
החוקרים העריכו שה-RR (relative risk) של גאוט בקרב נבדקים, שלא טופלו מעולם במשתנים הינו 1.56. אך ה-RR היה 2.18 עבור חולים עם יתר לחץ דם ו-3.26 עבור אלה עם תחלואה קרדיווסקולרית.
לאחר ניתוח רב משתני נוסף, ה-IRR (incidence rate ratio) עבור גאוט היה משמעותי עבור יתר לחץ דם (3.9) ועבור אי ספיקת לב (40.1). ה-IRRs עבור שימוש במשתנים ועבור MI היו 0.6 ו-1.5 בהתאמה, אך אף אחד מהם לא היה משמעותי סטטיסטית.
החוקרים ממליצים כי אין למנוע טיפול במשתנים מחולים בשל הסיכון לגאוט ושטיפול במשתנים לא צריך להיות מוחלף אם מופיע גאוט בחולה.
יתר לחץ דם ותחלואה קרדיווסקולרית הם הפקטורים, שצריכים לקחת בחשבון, כשחולה עם גאוט מבקר אצל הרופא שלו.
החוקרים מסכמים כי יש צורך במחקר נוסף על מנת לבדוק כיצד הכליה מתמודדת עם אורט כשקיימות מחלות קו-מורבידיות, על ידי חישוב או הערכת החלק המופרש או אורט או על ידי פינוי אורט, בנוסף למדידות של חומצה אורית בסרום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!