מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Ophthalmology עולה כי בקרב מטופלים הסובלים מליקוי ראיה קיים סיכון גבוה יותר לתסמיני דיכאון, חרדה ובידוד חברתי.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין דיווח עצמי ועדות אובייקטיבית להפרעות ראיה ובין תסמיני דיכאון וחרדה ובידוד חברתי במבוגרים שלקחו חלק בסקר ארצי בשם National Health and Aging Trends Study. יתרה מזאת, במטרה להבין טוב יותר את ההשפעה של מגפת הקורונה על הבריאות הפסיכו-סוציאלית, הושלמה הערכה של הקשר בין דיווח עצמי על ליקוי ראיה לפני ואחרי פרוץ המגפה.
החוקרים זיהו 2,822 מבוטחי מדיקייר בגילאי 65 שנים ומעלה עם ליקוי ראיה, אשר דיווחו על תסמיני דיכאון וחרדה באמצעות שאלון Patient Health Questionnaire.
מהנתונים עולה כי מבין כלל המשתתפים שנכללו במחקר, ב-32.3% הייתה עדות אובייקטיבית לליקוי ראיה וב-6.4% תועד דיווח-עצמי על ליקוי ראיה .
תסמיני דיכאון וחרדה היו נפוצים יותר בקרב מבוגרים עם דיווח-עצמי והערכה אובייקטיבית של ליקוי ראיה, בהשוואה לאלו ללא הפרעה בראיה. מנגד, תסמיני בידוד חברתי חמור היו נפוצים יותר באלו עם עדות אובייקטיבית לליקוי ראיה, אך לא באלו עם דיווח עצמי על הפרעה בראיה.
שיעורי הימצאות תסמיני חרדה ובידוד חברתי עלו לאחר פרוץ מגפת הקורונה, בעוד שתסמיני דיכאון ובידוד חברתי חמור נותרו ללא שינוי. בקרב אלו עם דיווח עצמי על הפרעה בראיה, השכיחות של תסמיני דיכאון וחרדה עלתה לאחר המגיפה, בעוד שלא תועדו שינויים בשיעורי הימצאות בידוד חברתי ובידוד חברתי חמור.
החוקרים כותבים כי הממצאים מעידים על חשיבות השלמת מחקרים נוספים בקרב חולים עם הפרעות ראיה במטרה להבין טוב יותר את הגורמים הסביבתיים המשפיעים על מצבם הבריאותי הכולל.
JAMA Ophthalmol, Feb 22, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!