מחקר עוקבה פרוספקטיבי רב-מרכזי חדש מצא כי טיפול בנוגדני TNF נכשל בהשגת הפוגה לאחר 3 שנים בכשני שלישים מהמקרים של חולי קרוהן, וכי ריכוזים גבוהים של התרופה בתחילת הטיפול קשורים לסיכוי גבוה יותר להפוגה מתמשכת. המחקר פורסם ב-The Lancet Gastroenterology & Hepatology.
ד”ר ניקולס קנדי, אחד ממחברי המחקר, ציין כי “הקשר בין ריכוזי התרופה, אימונוגניות ותגובה קלינית הוא כנראה רב-כיווני”. המחקר כלל 955 מטופלים שטופלו באינפליקסימאב ו-655 שטופלו באדלימומאב בין מרץ 2014 לספטמבר 2017.
המחקר מצא כי נוגדנים נגד התרופה ורמות בלתי ניתנות לגילוי של התרופה היו קשורים לטיפול ללא חומר אימונומודולטורי מלווה ולנשיאת גורם הסיכון הגנטי HLA-DQA1*05, אם כי האחרון היה נכון רק לטיפול באינפליקסימאב.
ד”ר מיגל רגוארו מה- Cleveland Clinic ציין כי המחקר מדגיש כי “לבצע את האינדוקציה כמו שצריך הוא כנראה החלק החשוב ביותר” בטיפול במחלת קרוהן. הוא הוסיף כי ” השגת הפוגה מוקדמת אצל מטופלים מהווה כנראה ניבוי לטווח ארוך [של הצלחת הטיפול]”.
המחקר מצא כי טווחי ריכוז של 6.1-10 מ”ג/ל עבור אינפליקסימאב ו-10.1-12 מ”ג/ל עבור אדלימומאב היו קשורים להפוגה בשנה השנייה והשלישית. בנוסף, נמצא קשר בין אובדן תגובה בשנה השנייה או השלישית למין נקבה והשמנה בקרב מטופלי אינפליקסימאב.
החוקרים מציעים לשאוף להתחיל טיפול בתיופורינים יחד עם אינפליקסימאב, כאשר הנתונים מרמזים כי התחלה מאוחרת יותר פחות יעילה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!