ירידה במשך זמן שינה כולל ועליה בקצב לב במנוחה, שונות קצב לב וקצב נשימה לילי ממוצע כפי שנקבע באמצעות חיישנים הנישאים במהלך השינה מצויים בקורלציה עם דיווח עצמי על רמות דחק בסטודנטים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת PLOS Digital Health.
מדגם המחקר כלל 525 תלמידי מכללה בשנה הראשונה (גילאי 18-24 שנים) אשר לקחו חלק במחקר Lived Experiences Measured Using Rings Study וסיפקו נתונים ביומטריים רציפים באמצעות מכשיר נישא (Oura Ring) לצד מענה לסקרים שבועיים אודות רמות דחק. ניתוח סטטיסטי שימש לזיהוי הקשר בין מדדי תחושת דחק ובין הממוצע הלילי של משך שינה כולל, שונות קצב לב, קצב לב במנוחה וקצב נשימה לילי ממוצע.
מהנתונים עולים קשרים עקביים בין מדדי תחושת דחק ובין משך שינה כולל, קצב לב במנוחה, שונות קצב לב וקצב נשימה לילי ממוצע, קשרים אשר נותרו גם לאחר תקנון למגדר ושבוע הטרימסטר.
הסיכון לרמות דחק בדרגה בינונית או גבוהה פחת ב-38% עם כל שעה נוספת במשך שינה כולל (P<0.01) וב-1.2% עם כל עליה במילי-שניה בשונות קצב הלב (P<0.05).
הסיכון לדחק בדרגה בינונית-עד-גבוהה עלה ב-3.6% עם כל עליה של פעימה אחת בקצב לב במנוחה (P<0.01) וב-23% עם כל עליה בנשימה אחת בקצב נשימה לילי ממוצע (p<0.01).
בקרב משתתפים שהזדהו כנשים, א-בינאריים או טרנסג’נדרים תועדו רמות דחק גבוהות יותר משמעותית לאורך תקופת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בחשיבות האפשרית של מכשירים נישאים לאיסוף נתונים לזיהוי מבוגרים צעירים בסיכון הגדול ביותר לדחק.
PLOS Digital Health, April 11, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!