מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMC Pulmonary Medicine עולים שיעורי היענות ארוכת-טווח נמוכים לטיפול ב-CPAP (או Continuous Positive Airway Pressure) בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קלה, כאשר ניתן לנבא את סיכויי ההיענות לטיפול על-סמך ההקפדה על השימוש במכשיר בשלושת החודשים הראשונים.
מחקרים קודמים דיווחו כי חלק גדול מהחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה לא סובלים את השימוש במכשיר CPAP ושיעורי ההיענות ארוכי הטווח נמוכים עד 30%. לאור דרגת התסמינים הנמוכה, בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קלה ייתכן סיכון גבוה עוד יותר לחוסר-היענות לטיפול ארוך-טווח ב-CPAP.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את שיעורי ההימצאות והקשר בין היענות ארוכת-טווח לטיפול ב-CPAP בקרב חולים עם הפרעת נשימה בשינה בדרגה קלה שהחלו בטיפול לראשונה.
החוקרים זיהו את כל החולים עם אבחנה של דום נשימה בשינה בדרגה קלה (מדד AHI בטווח 5 עד 15) על-פי בדיקת שינה ביתית בין ינואר 2013 ועד יוני 2019. הם התמקדו רק בחולים שהחלו לראשונה בטיפול במכשיר CPAP. היענות לטיפול הוגדרה כשימוש במכשיר CPAP במשך לפחות ארבע שעות בלילה, לפחות 70% מהלילות לאורך 30 ימים עוקבים. היענות ארוכת טווח לטיפול הוגדרה בחודש ה-12 לאחר התחלת הטיפול ב-CPAP.
מדגם המחקר כלל 222 חולים, כאשר רבע מהם (57 חולים, 25.7%) הקפידו על ההיענות לטיפול בטווח הארוך. מניתוח הנתונים עלה כי מספר גורמים נקשרו עם סיכוי גבוה יותר להיענות ארוכת טווח למכשיר CPAP, כולל גיל מתקדם, מדד מסת גוף נמוך יותר, נוכחות בן/בת זוג למיטה, אי-עישון, נוכחות סוכרת, אבחנה של אי-ספיקת לב, העדר דיכאון והיענות לטיפול בחודש הראשון, לאחר שלושה חודשים, שישה חודשים ותשעה חודשים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על היענות נמוכה לטיפול ארוך-טווח במכשיר CPAP בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה קלה. ניתן לנבא את ההיענות ארוכת הטווח למכשיר CPAP על-פי ההיענות לטיפול במהלך שלושת החודשים הראשונים לטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!