במאמר שפורסם בכתב העת Cureus מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם דימום תוך-מוחי, טיפול בסטטינים עשוי להפחית את הסיכון להישנות דימום תוך-מוחי, אם כי לטיפול התרופתי לא הייתה השפעה על שיעורי התמותה מכל-סיבה או אירועים קרדיווסקולאריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סטטינים עשויים לשחק תפקיד חשוב במניעה שלישונית וראשונית של אירועים קרדיווסוקולאריים הודות להפחתת רמות כולסטרול בחולים עם אירוע מוחי. כעת הם השלימו מטה-אנליזה במטרה לבחון את ההשפעה של סטטינים על תמותה והישנות דימום תוך-מוחי בחולים עם דימום תוך-מוחי ספונטאני.
החוקרים השלימו סקירה שיטתית במאגרי PubMed, EMBASE ו-Cochrane Library לזיהוי מחקרים שבחנו את השימוש בסטטינים בחולים עם דימום תוך-מוחי. התוצא העיקרי של המחקר הנוכחי היה שיעורי אירוע מוחי המורגי. התוצאים המשניים כללו אירועים לבביים ותמותה מכל-סיבה.
החיפוש הוביל לזיהוי 9 מחקרים עם 49,027 חולים אשר נכללו במטה האנליזה הנוכחית, כולל 8,904 חולים שטופלו בסטטינים ו-40,933 חולים בקבוצת הביקורת.
הסיכון להישנות דימום תוך-מוחי היה נמוך יותר משמעותית בחולים שטופלו בסטטינים (סיכון יחסי של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.67-0.99), בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו. עם זאת, לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה מכל-סיבה (סיכון יחסי של 0.80, רווח בר-סמך 95% של 0.53-1.20) ואירועים קרדיווסקולאריים (סיכון יחסי של 1.24, רווח בר-סמך 95% של 0.88-1.74).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על השפעה מגנה אפשרית של טיפול בסטטינים מפני הישנות דימום תוך-מוחי בחולים עם היסטוריה של דימום תוך-מוחי, אם כי לא תועדה השפעה על הסיכון לתמותה או אירועים קרדיווסקולאריים באוכלוסייה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!