נתוני עולם אמיתי חדשים שפורסמו בכתב העת Current Problems in Cardiology מעידים על שיפור שיעורי ההישרדות של חולים עם עמילואידוזיס טרנסתירטין לבבי (Transthyretin Cardiac Amyloidosis, או ATTR) עם טיפול ב-Tafamidis (ויינדמקס).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Tafamidis הינו הטיפול היחיד שהוכח ככזה העשוי לשפר את הישרדות חולים עם ATTR על-פי נתוני מחקר אקראי ומבוקר. כעת הם ביקשו לבחון את ההשפעה של הטיפול על הישרדות חולים בתנאי עולם-אמיתי.
מחקר העוקבה הפרוספקטיבי כלל חולים עם אבחנה מוכחת של ATTR על-פי ביופסיה או הדמיית TcPYP. החוקרים השוו את מאפייני הבסיס בין חולים שנטלו Tafamidis ואלו שלא נטלו טיפול זה וכן השלימו ניתוח הישרדות החולים בשתי הקבוצות. עוד נבחנו הסיבות לכך שחולים עם אבחנה של ATTR לא קיבלו טיפול ב-Tafamidis.
מבין 107 חולים עם ATTR (גיל חציוני של 83.9 שנים, 79% גברים), רק 63 חולים (59%) קיבלו טיפול ב-Tafamidis.
לא תועדו הבדלים במאפיינים הדמוגרפיים ובגורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים בין חולים תחת טיפול ב-Tafamidis ואלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי, אם כי תועד שיעור גבוה יותר של חולים עם אי-ספיקת לב בדרגה III או IV לפי סיווג NYHA בקרב אלו שלא נטלו Tafamidis (76% לעומת 57%, p<0.01).
הסיבות הנפוצות לכך שהחולים לא קיבלו את הטיפול התרופתי ב-Tafamidis כללו עיכוב בהשגת התרופה או קשיים כלכלים (59%) ואי-ספיקת לב בדרגה IV לפי סיווג NYHA (19.5%). בקרב חולים שטופלו ב-Tafamidis חציון ההישרדות היה ארוך יותר בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (חציון הישרדות של 6.70 לעומת 1.43 שנים, בהתאמה, p<0.0001).
החוקרים כותבים כי נתוני עולם-אמיתי אלו תומכים ביתרון ההישרדותי של טיפול ב-Tafamidis בחולים עם ATTR. עם זאת, הממצאים מעידים כי ישנם מכשולים להתחלת טיפול ב-Tafamidis, כולל עיכוב בגישה לטיפול ועלות הטיפול ויש לנקוט בצעדים לשיפור הזמינות הטיפול לחולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!