בדיקות מעבדה שגרתיות בזמן האשפוז עשויות לסייע בחיזוי הסיכון לסיבוכים בחולים עם אבחנה של דלקת לבלב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Immunity, Inflammation and Disease. מודל מנבא הכולל משלב של שקיעת דם, ריכוז טסיות והמוגלובין עשוי לסייע בזיהוי חולים בסיכון מוגבר להתפתחות פסוידו-ציסטה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם דיווחים רבים אודות סמנים לניבוי חומרת דלקת לבלב חדה, אך מחקרים מעטים בחנו את הערך המנבא של סמנים בדם. לאור זאת, הם השלימו איסוף נתונים רטרוספקטיבי אודות 809 חולים עם דלקת לבלב, כולל היסטוריה רפואית ותוצאות בדיקות דם שגרתיות, וסיווגו אותם לפי עדות לסיבוכי דלקת לבלב.
בהשוואה לקבוצת החולים ללא סיבוכים, בקרב חולים עם אבחנה של סיבוכי דלקת לבלב תועדו רמות גבוהות יותר של תאי דם לבנים, נויטרופילים, CRP ושקיעת דם, לצד ריכוזים נמוכים יותר של כדוריות דם אדומות והמוגלובין (p<0.05 בכלל המקרים), ומרבית החולים אובחנו עם דלקת לבלב חמורה.
בנוסף, מהנתונים עולה כי שיעורי פסוידו-ציסטה היו גבוהים יותר בחולים עם דלקת לבלב משנית לצריכת אלכוהול, הישנות דלקת לבלב, מדד מסת גוף נמוך וספירת טסיות גבוהה.
כשל נשימתי חד היה נפוץ יותר בחולים עם הופעה ראשונה של דלקת לבלב ובאלו עם נפח טסיות ממוצע גבוה. אלח-דם היה נפוץ יותר בחולים עם דלקת לבלב על-רקע הפרעה ברמות שומנים בדם, נפח טסיות ממוצע גבוה וריכוז לימפוציטים נמוך. נמק לבלב מזוהם היה נפוץ יותר בחולים עם דלקת לבלב על-רקע צריכת אלכוהול. נזק כלייתי חד היה נפוץ יותר בחולים עם נפח טסיות ממוצע גבוה וספירת טסיות נמוכה.
מניתוח רב-משתני עלה כי ספירת טסיות ושקיעת דם הינם גורמי סיכון אפשריים להתפתחות פסוידו-ציסטה. החוקרים מדווחים כי משלב המוגלובין, טסיות ושקיעת דם זוהה כמנבא משמעותי של הסיכון להתפתחות פסוידו-ציסטה וכי המודל המשולב הדגים תוצאות טובות יותר בהשוואה לכל אחד מהמדדים בנפרד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בדיקות דם שגרתיות עשויות לסייע בזיהוי חולים מאושפזים בסיכון מוגבר לסיבוכים של דלקת לבלב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!