מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Journal of Internal Medicine עולה כי בקרב מטופלים ששרדו COVID-19 תועד סיכון מוגבר לתסמיני חרדה ו/או דיכאון, בהשוואה לאלו ללא היסטוריה של הזיהום הנגיפי.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים תשובות לסקר שכלל 3,633 מבוגרים (61% גברים) בארצות הברית. הם התבססו על שאלוני Patient Health Questionnaire ו-General Anxiety Disorder להערכת רמת חרדה, דיכאון ועקה פסיכולוגית.
מבין המשיבים, 23% דיווחו כי חלו בעבר ב-COVID-19, 47% דיווחו על תסמיני דיכאון, 40% סבלו מתסמיני חרדה ו-38% סבלו מתסמיני דיכאון וחרדה.
מניתוח לא-מתוקן עלה כי משיבים עם היסטוריה של COVID-19 היו בסיכון גבוה משמעותית לדווח על עקה פסיכולוגית בדרגה מתונה או חמורה (יחס סיכויים של 3.16, רווח בר-סמך 95% של 2.7-3.71). באופן ספציפי, בקרב אלו ששרדו COVID-19 תועד סיכון מוגבר לדווח על תסמיני חרדה (יחס סיכויים של 3.49, רווח בר-סמך 95% של 2.97-4.1) או דיכאון (יחס סיכויים של 2.31, רווח בר-סמך 95% של 1.97-2.72).
לאחר תקנון לגורמים סוציו-אקונומיים, אלו ששרדו COVID-19 היו עדיין בסיכון מוגבר בהשוואה לאלו ללא היסטוריה של COVID-19 לדווח על עקה פסיכולוגית בדרגה מתונה-עד-חמורה (יחס סיכויים מתוקן של 2.58), תסמיני חרדה (יחס סיכויים מתוקן של 2.93) ותסמיני דיכאון (יחס סיכויים מתוקן של 1.83).
על-בסיס נתונים אלו וממצאים קודמים, החוקרים משערים כי מספר גורמים מובילים לשכיחות המוגברת של עקה פסיכולוגית באלו ששרדו COVID-19: מסלולים נוירו-ביולוגיים ושינויים פתופיזיולוגיים על-רקע הזיהום, עקה פסיכו-סוציאלית עקב הדבקה והרקע הפסיכיאטרי והסוציו-דמוגרפי.
לממצאי המחקר הנוכחי עשויות להיות השלכות חשובות בטיפול בחולים, כולל בחינת הצורך בייעוץ פסיכיאטרי למטופלים ששרדו COVID-19 והחלטה על צורך בטיפול תרופתי או פסיכותרפי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!