מנתונים שפורסמו בכתב העת Cancer Cell עולה כי שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר שלוש שנים עמדו על 100% כאשר Ibrutinib (אימברוביקה) ניתן כתוספת לטיפול הסטנדרטי לשני תתי-סוגים גנטיים של לימפומה מסוג DLBCL (Diffuse Large B-Cell Lymphoma) בחולים עד גיל 60 שנים.
חולים אלו כללו את אלו עם MCD או תת-סוג N1 של ABC (Activated B-Cell). שני תתי-סוגים אלו תלויים באופן משמעותי במעבר כרוני של אותות קולטני תאי B פעילים, אותם ניתן לחסום באמצעות מעכבי BTK (Bruton Tyrosine Kinase), דוגמת Ibrutinib.
ללא הוספת Ibrutinib, שיעורי ההישרדות ללא-אירועים לאחר שלוש שנים עמדו על 42.9% בלבד בחולים עם MCD ועל 50% באלו עם מחלת N1.
החוקרים השלימו ניתוח של נתוני מחקר PHOENIX, מחקר שלא הצליח להדגים שיפור הישרדותי עם תוספת Ibrutinib למשלב R-CHOP בטיפול בחולים עם GCB DLBCL (Germinal Center B Cell-Like). לאור כישלון זה, Ibrutinib אינו משמש כיום כקו-טיפול ראשון עם טיפול סטנדרט.
למרות שבחולים מבוגרים במחקר לא הודגמה תועלת, ככל הנראה מאחר והפסיקו את הטיפול בשלב מוקדם עקב סוגיות הנוגעות לסבילות הטיפול, מניתוח משני עלתה תועלת בחולים עד גיל 60 שנים.
צוות החוקרים שבחנו את התוצאות בחולים עם NCI ביקשו להבין אילו חולים צעירים זכו לתועלת הרבה ביותר של תוספת הטיפול ולכן הם בחנו את הקורלציה בין תתי הסוגים הגנטיים ותוצאות המחקר. הניתוח הסופי כלל 48 חולים עם מחלת MCD ו-11 חולים עם N1 עד גיל 60 שנים.
מהנתונים עולה כי לא הייתה תועלת לתוספת Ibrutinib לתת-סוג גנטי שלישי, מחלת BN2. לא ניתן היה לקבוע את התועלת של הוספת הטיפול לתת-סוג גנטי רביעי, A53.
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של הערכת הפרופיל המולקולארי של DLBCL עקב ההטרוגניות של המחלה והנתונים מעידים כיצד ניתן להתאים את הטיפול במטרה לשפר את התוצאות באוכלוסיה זו.
Cancer Cell. Published online November 4, 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!