בחולים עם התוויה להשתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) וללא התוויה לקוצב, התקן תת-עורי אינו-נחות בהשוואה להתקן תוך-ורידי, עם שיעור דומה של סיבוכים על-רקע ההתקן ומכות חשמל לא-הולמות ,כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ICD תת-עורי נועד למנוע סיבוכים על-רקע הצבת ליד ICD דרך הוריד. העדויות להשוואת שתי המערכות התבססו בעיקר על מחקרים תצפיתיים.
החוקרים השלימו מחקר העדר-נחיתות שכלל חולים עם התוויה להשתלת ICD אך ללא התוויה לקיצוב. המשתתפים חולקו להשתלת ICD תת-עורי או תוך-ורידי. התוצא העיקרי היה משלב של סיבוכים על-רקע ההתקן ומכות חשמל לא-הולמות; שולי העדר נחיתות כללו לסף העליון של רווח בר-סמך 95% של יחס הסיכון עמדו על 1.45.
מדגם המחקר כלל 849 חולים (426 בקבוצת השתלת ICD תת-עורי ו-423 חולים בקבוצת השתלת ICD תוך-ורידי. חציון משך המעקב עמד על 49.1 חודשים, כאשר התוצא העיקרי תועד ב-68 חולים בקבוצת ICD תת-עורי וב-68 חולים בקבוצת ICD תוך-ורידי (שיעורי היארעות מצטברים לאחר 48 חודשים של 15.1% ו-15.7%, בהתאמה; יחס סיכון של 0.99, p=0.01 להעדר-נחיתות; p=0.95 לעדיפות).
סיבוכים על-רקע ההתקן תועדו ב-31 חולים לאחר השתלת ICD תת-עורי וב-44 חולים בקבוצת השתלת ICD תוך-ורידי (יחס סיכון של 0.69, רווח בר-סמך 95% של 0.44-1.09); מכות חשמל לא-הולמות תועדו ב-41 חולים ו-29 חולים, בהתאמה (יחס סיכון של 1.43; רווח בר-סמך 95% של 0.89-2.30).
מספר מקרי תמותה עמד על 83 מקרים בקבוצת השתלת ICD תת-עורי, בהשוואה ל-68 מקרים בקבוצת השתלת ICD תוך-ורידי (יחס סיכון של 1.23; רווח בר-סמך 95% של 0.89-1.70); מכות חשמל הולמות ניתנו ל-83 חולים ו-57 חולים, בהתאמה (יחס סיכון של 1.52; רווח בר-סמך 95% של 1.08-2.12).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם התוויה להשתלת ICD, אך ללא התוויה לקיצוב, השתלת ICD תת-עורי אינה-נחותה בהשוואה להשתלת ICD תוך-ורידי בכל הנוגע לסיבוכים על-רקע ההתקן ומכות חשמל לא-הולמות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!