שיעור הזיהומים החמורים לא היה שונה משמעותית בין חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) אשר טופלו במתוטרקסט עם מעכב TNF, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול משולש שכלל מתוטרקסט, Hydroxychloroquine ו-Sulfasalazine, כך עולה מנתוני מחקר עולם-אמיתי, שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את שיעור הזיהומים החמורים בין משלב מעכבי TNF עם מתוטרקסט, בהשוואה לטיפול משולש בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית. לצורך השלמת מחקר עולם-אמיתי הם התבססו על נתוני מאגר Truven MarketScan (2003-2014) והשלימו מחקר עוקבה להשוואת חולים עם דלקת מפרקים שגרונית תחת מתוטרקסט להם ניתן בנוסף מעכב TNF, בהשוואה לחולים להם ניתן בנוסף למתוטרקסט משלב של Hydroxychloroquine ו-Sulfasalazine.
התוצא העיקרי של המחקר היה זיהומים חמורים (משלב של אשפוז בשל זיהומים חיידקיים ואופורטוניסטיים, או הרפס זוסטר). תוצאים משניים כללו את כל אחד מהמרכיבים של התוצא העיקרי בנפרד.
לאחר PSS (Propensity Score Stratification) ותקנון סטטיסטי, מדגם המחקר כלל 45,208 חולים שהחלו טיפול במשלב מתוטרקסט עם מעכב TNF ו-1,387 חולים שהחלו בטיפול משולש. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 53 שנים.
שיעורי היארעות זיהומים חמורים לכל 100 שנות-אדם עמדו על 2.46 עם משלב מתוטרקסט ומעכב TNF, בהשוואה ל-2.03 עם טיפול משולש. יחס הסיכון המתוקן לכל זיהום חמור בהשוואת משלב מתוטרקסט עם מעכבי TNF אל מול טיפול משולש עמד על 1.23 (רווח בר-סמך 95% של 0.87-1.74).
באשר לתוצאים המשניים, יחס הסיכון המתוקן עמד על 1.41 (רווח בר-סמך 95% של 0.85-2.34) לזיהום חיידקי ועל 0.80 (רווח בר-סמך 95% של 0.55-1.18) להרפס זוסטר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתוני עולם-אמיתי זה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית עולה כי אין הבדל משמעותי בסיכון לכל זיהום חמור, זיהום חיידקי או הרפס זוסטר לאחר התחלת טיפול במשלב מתוטרקסט עם מעכב TNF, בהשוואה להתחלת טיפול משולש.
Arthritis Care Re 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!