בפעם הראשונה הצליחו חוקרים לדחות הופעת סוכרת מסוג 1 במטופלים בסיכון גבוה למחלה באמצעות Teplizumab, נוגדן חד-שבטי ניסיוני המכוון כנגד CD3. הממצאים הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Diabetes Association ופורסמו במקביל בכתב העת New England Journal of Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישנם מספר תכשירים ניסיוניים שהצליחו לדחות אובדן ייצור אינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 1, אך דרושות התערבויות העשויות להשפיע על ההתקדמות הקלינית לפני האבחנה. כעת הם השלימו מחקר בשלב 2, אקראי ומבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, להערכת תוצאות טיפול ב- Teplizumab בקרובי משפחה של חולים עם סוכרת מסוג 1, אשר לא סבלו מסוכרת אך היו בסיכון גבוה להתפתחות מחלה קלינית.
המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בן 14 ימים ב- Teplizumab או פלסבו והיו במעקב אחר התקדמות קלינית לסוכרת מסוג 1 באמצעות מבחן העמסת סוכר במרווחים של שישה חודשים.
מדגם המחקר כלל 76 משתתפים (55 מהם היו בגילאי 18 שנים, או צעירים יותר), אשר חולקו באקראי לטיפול ב- Teplizumab (44 משתתפים) או פלסבו (32 משתתפים). חציון הזמן עד לאבחנה של סוכרת מסוג 1 עמד על 48.4 חודשים בקבוצת ההתערבות ועל 24.4 חודשים בקבוצת הפלסבו; סוכרת מסוג 1 אובחנה ב-19 (43%) מטופלים ב- Teplizumab וב-23 (72%) מאלו בקבוצת הפלסבו. יחס הסיכון לאבחנה של סוכרת מסוג 1 (Teplizumab לעומת פלסבו) עמד על 0.41 (p=0.006).
השיעורים השנתיים של אבחנת סוכרת עמדו על 14.9% בשנה בקבוצת הטיפול ב- Teplizumab ועל 35.9% בשנה בקבוצת הפלסבו.
החוקרים מדווחים כי במהלך הטיפול זוהו תופעות לוואי צפויות, כולל פריחה ולימפופניה זמנית. תאי TIGIT+KLRG1+CD8+ T-cell היו נפוצים יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
בקרב משתתפים שליליים ל-HLA-DR3, חיוביים ל-HLA-DR4, או שליליים לנוגדן כנגד Zinc-Transporer 8, שיעורי אבחנת סוכרת היו נמוכים יותר בקרב מטופלים ב- Teplizumab, בהשוואה לפלסבו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי Teplizumab עשוי למנוע התקדמות קלינית לסוכרת מסוג 1 במטופלים בסיכון גבוה.
N Engl J Med. Published online June 9, 2019.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!