הערכת הסיכון לדימום מדרכי העיכול העליונות לאחר התחלת טיפול בנוגדי-קרישה (JAMA)

ממחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA עולה כי בקרב חולים שהחלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים, היארעות אשפוזים בשל דימום מדרכי העיכול העליונות הייתה הגבוהה ביותר בקרב אלו שהחלו טיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו), עם ההיארעות הנמוכה ביותר באלו שקיבלו מרשם לטיפול ב-Apixaban (אליקוויס). עם כל טיפול בנוגדי-קרישה, היארעות האשפוזים מסיבה זה הייתה נמוכה יותר באלו שטופלו גם במעכבי תעלות מימן.

החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, שהתבסס על נתוני מבוטחי מדיקייר בין ינואר 2011 ועד סוף ספטמבר, 2015. הם בחנו את תוצאות הטיפול ב-Apixaban, Rivaroxaban, קומדין ו-Dabigatran (פרדקסה), עם ובלי טיפול נלווה במעכבי תעלות מימן. התוצא העיקרי היה אשפוזים בשל דימומים ממערכת העיכול העליונה.

מדגם המחקר כלל 1,643,123 חולים עם 1,713,183 התחלות טיפול בנוגדי-קרישה (גיל ממוצע של 76 שנים). במהלך מעקב בן 754,389 שנות-אדם ללא טיפול נלווה במעכבי תעלות מימן, ההיארעות המתוקנת של אשפוזים בשל דימומים ממערכת העיכול העליונה (7,119 מקרים) עמדה על 115 מקרים ל-10,000 שנות-אדם.

היארעות מקרים אלו עם טיפול ב-Rivaroxaban (1,278 מקרים) עמדה על 144 מקרים ל-10,000 שנות-אדם, שיעור גבוה יותר משמעותית מהיארעות האשפוזים עם Apixaban (279 מקרים; 73 מקרים ל-10,000 שנות-אדם; יחס שיעורי היארעות 1.97), Dabigatran (629 מקרים; 120 מקרים ל-10,000 שנות-אדם; יחס שיעורי היארעות של 1.19) וקומדין (4,933 מקרים; 113 מקרים ל-10,000 שנות-אדם; יחס שיעורי היארעות של 1.27).

היארעות המקרים עם Apixaban הייתה נמוכה יותר משמעותית, בהשוואה ל-Dabigatran (יחס שיעורי היארעות של 0.61) וקומדין (יחס שיעורי היארעות של 0.64). כאשר הטיפול בנוגדי-קרישה שולב עם מעכבי תעלות מימן (264,447 שנות-אדם; 76 מקרים ל-10,000 שנות-אדם) נבחן אל מול טיפול ללא מעכבי תעלות מימן, הסיכון לאשפוז עקב דימום ממערכת העיכול העליונה (2,245 מקרים) היה נמוך יותר בכללותו (יחס שיעורי היארעות של 0.66), כמו גם עם Dabigatran (יחס שיעורי היארעות של 0.49), Apixaban (יחס שיעורי היארעות של 0.66), Rivaroxaban (יחס שיעורי היארעות של 0.75) וקומדין (יחס שיעורי היארעות של 0.65).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עשויים לסייע בהערכת הסיכונים והתועלת בבחירת טיפול נוגד-קרישה.

JAMA. 2018;320(21):2221-2230

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

השומן הנעלם בלבלב; מחקר בינלאומי בהובלת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

השומן הנעלם בלבלב; מחקר בינלאומי בהובלת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

מקור: American Journal of Clinical Nutrition
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|12/11/2026

המחקר מגלה כיצד לנקות את הלבלב משומן ולשפר את בקרת הסוכר. ממצאי המחקר חושפים כיצד שינוי תזונתי מדויק יכול לשאוב את השומן מתוך הלבלב, איבר המטרה המרכזי האחראי על ויסות הסוכר והפרשת האינסולין מגופינו

אובאיטיס וסקלריטיס כסימנים מוקדמים למחלת מעי דלקתית (IBD) שטרם אובחנה: מסגרת סקר מדורגת לצמצום העיכוב באבחנה

אובאיטיס וסקלריטיס כסימנים מוקדמים למחלת מעי דלקתית (IBD) שטרם אובחנה: מסגרת סקר מדורגת לצמצום העיכוב באבחנה

מקור: Ocul Immunol Inflamm
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|18/10/2026

המאמר עוסק ברעיון חשוב מבחינה קלינית: אובאיטיס (uveitis) וסקלריטיס (scleritis) יכולות לעיתים להופיע לפני האבחנה של מחלת מעי דלקתית (IBD): קרוהן או קוליטיס כיבית, ואף להקדים אותה בכמה שנים

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

היסטוריה של מחלות אוטואימוניות והסיכון להיארעות סוכרת מסוג 1 במתבגרים

מקור: Diabetes Care
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|18/11/2025

במאמר מדווחים פרופ’ גלעד טוויג ושותפיו מהמרכז הרפואי בשיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תחלואה אוטואימונית מאוחרת בגיל ההתבגרות מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 בבגרות בשני המינים, בפרט באלו עם מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס ומחלת צליאק

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן