במרבית החולים המטופלים בהזנה פראנטרלית ישנה עדות להיפונתרמיה, והרכב הזנה פראנטרלית אינו משפיע על הסיכון להיפונתרמיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת European Journal of Clinical Nutrition.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפונתרמיה הינה ההפרעה האלקטרוליטית הנפוצה ביותר בחולים מאושפזים ומלווה בסיכון מוגבר לתמותה. אשפוז מעלה את הסיכון להיפונתרמיה וייתכן כי גם הזנה פראנטרלית הינה גורם סיכון להפרעה זו. עם זאת, בחולים רבים תחת הזנה פראנטרלית רמות החלבון בדם נמוכות, דבר המוביל להערכת-יתר של רמות נתרן בדם כאשר הבדיקה מבוססת על בדיקה לא-ישירה.
החוקרים בחנו את הרשומות הרפואיות של 222 חולים מאושפזים תחת הזנה פראנטרלית (גיל חציוני של 75 שנים). ההתוויות הנפוצות ביותר להזנה פראנטרלית כללו ניתוח מערכת עיכול (43%), מנוחת מעי (26%) וחסימת מעי (14%).
כאשר החוקרים תיקנו את רמות נתרן בדם לסך רמות חלבונים בדם, ב-81% מהחולים הייתה היפונתרמיה. כאשר הם לא תיקנו לסך החלבונים בדם, רק 43% אובחנו עם היפונתרמיה.
עוד עולה מהתוצאות כי 64% מהחולים עם רמות נתרן תקינות בתחילת הדרך, פיתחו היפונתרמיה במהלך הזנה פראנטרלית, על-בסיס רמות נתרן מתוקנות לחלבונים בדם. ללא תיקון, 28% הוגדרו עם היפונתרמיה.
נפח, אוסמולריות, נתרן ואוסמולים שניתנו היו דומים בין הקבוצות שפיתחו ואלו שלא פיתחו היפונתרמיה.
החוקרים כותבים כי להערכה נכונה של היפונתרמיה, יש להתבסס על מתודולוגיית מדידה ישירה של אלקטרוליטים, או תיקון רמות אלקטרוליטים לסך רמות החלבונים בדם, במידה ומתבססים על מדידה לא-ישירה.
Eur J Clin Nutr 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!