במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי חידוש טיפול פומי בנוגדי-קרישה מוקדם ככל הניתן לאחר דימום תוך-גולגולתי מלווה בירידה משמעותית בסיכון לאירועים מוחיים איסכמיים ו/או תמותה מכל-סיבה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דימום תוך-גולגולתי הוא הסיבוך המסוכן ביותר של טיפול פומי בנוגדי-קרישה. אפשרות הטיפול הטובה ביותר בחולים עם פרפור פרוזדורים ששרדו דימום תוך-גולגולתי עדיין אינה ידועה. כעת הם שיערו כי חידוש הטיפול בנוגדי-קרישה מלווה בסיכון מופחת לאירוע מוחי ותמותה, בהשוואה לאי חידוש הטיפול התרופתי.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגרי נתונים ארציים בדנמרק, במהלך השנים 1997-2013 וזיהו חולים עם פרפור פרוזדורים, תחת טיפול פומי בנוגדי-קרישה, עם היארעות דימום תוך-גולגולתי. החולים סווגו לפי משטר הטיפול (ללא טיפול, טיפול פומי בנוגדי-קרישה או טיפול נוגד-טסיות) לאחר דימום תוך-גולגולתי. במסגרת המחקר נבחן שיעור האירועים שישה שבועות לאחר השחרור מבית החולים.
ב-1,752 חולים (מעקב בן שנה אחת), שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים ו/או תסחיפים סיסטמיים ושיעורי התמותה מכל-סיבה בחולים שטופלו בנוגדי-קרישה עמדו על 13.6 מקרים ל-100 שנות אדם, בהשוואה ל-27.3 מקרים ל-100 שנות אדם בקרב משתתפים שלא טופלו ו-25.7 מקרים ל-100 שנות-אדם באלו שטופלו בנוגדי-טסיות. שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים ו/או תסחיפים סיסטמיים ושיעורי התמותה מכל סיבה להישנות דימום תוך-גולגולתי, שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים ו/או תסחיפים סיסטמיים ותמותה מכל-סיבה הקרב מטופלים בנוגדי-קרישה פומיים עמד על 8.0 מקרים ל-100 שנות אדם, בהשוואה ל-8.6 מקרים ל-100 שנות אדם באלו שלא קיבלו טיפול ו-5.3 מקרים ל-100 שנות אדם באלו שטופלו בנוגדי-טסיות.
יחס הסיכון המתוקן לאירועים מוחיים/תסחיפים סיסטמיים ותמותה מכל-סיבה עמד על 0.55 בחולים תחת טיפול פומי בנוגדי-קרישה, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול. באשר לאירועים מוחיים איסכמיים/תסחיפים סיסטמיים ותמותה מכל-סיבה, יחסי הסיכון עמדו על 0.59 ו-0.55, בהתאמה.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להגדיר קווים מנחים במצבים אלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!