מתוצאות מחקר ATLANTIC עולה כי טיפול ב-Ticagrelor (ברילינטה) בחולי STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) באמבולנס בדרך לבית חולים עם מעבדת צנתורים, אינו מביא לשיפור בזילוח מחדש של העורקים הכליליים לפני הפרוצדורה, אך עשוי להפחית את הסיכון לתרומבוזיס מוקדם של התומכן.
שיעורי תרומבוזיס של התומכן היו נמוכים משמעותית הן לאחר 24 שעות והן לאחר 30 ימים בחולים שטופלו בברילינטה באמבולנס, בהשוואה לחולים שקיבלו את הטיפול במעבדת הצנתורים. חשוב לציין כי שיעורי הדימומים לא היו שונים בין שתי הקבוצות.
במחקר ATLANTIC נכללו 1,870 חולי STEMI, שטופלו תחילה ע”י רופאים/אנשי צוות באמבולנס, שקבעו כי החולה נדרש ל-Primary PCI. לאחר מכן החולים חולקו באקראי למנת העמסה של פלסבו וטופלו בברילינטה במנת העמסה של 180 מ”ג לאחר הגעתם לבית החולים, או שטופלו בברילינטה במינון 180 מ”ג במהלך ההעברה באמבולנס.
החוקרים כותבים כי לא תועדו הבדלים בשיעורי תוצא הסיום העיקרי (העדר רזולוציה של מקטע ST ב-70% ומעלה והעדר זרימת TIMI 3 בעורק האחראי לאוטם) בין שתי גישות הטיפול. ממצאים אלו היו נכונים למחקר בכללותו וכן למגוון ניתוחים לפי תתי-קבוצות, כולל מיקום האוטם הלבבי, סיווג Killip ומתן GP IIb/IIIa לפני הצנתור. החריג היחיד היה מתן מורפין לקראת הצנתור הכלילי: במקרים אלו מצאו החוקרים כי בחולים שלא טופלו במורפין הייתה תועלת למתן ברילינטה לפני ההגעה לבית החולים.
עם זאת, שיעורי תרומבוזיס של התומכן היו נמוכים יותר בחולים שטופלו בברילינטה לפני ההגעה לבית החולים (0.2%), בהשוואה לחולים שקיבלו את הטיפול במעבדת הצנתורים (1%). חשוב מכך, לא תועדו הבדלים בשיעורי הדימום המינורי ו/או המג’ורי בין שתי גישות הטיפול.
בחולים עם STEMI, טיפול בברילינטה לפני ההגעה לבית החולים, זמן קצר לפני צנתור כלילי, הינה גישה בטוחה לטיפול אך ללא שיפור בזילוח הכלילי לפני הצנתור הכלילי. עם זאת, גישה זו עשויה להפחית את הסיכון לתרומבוזיס של התומכן לאחר הצנתור.
מתוך כנס ה-ESC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!