במאמר שפורסם במהלך חודש דצמבר בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי חלה עליה בשכיחות הפרעות שימוש בחומרים בקרב מתמחים במקצועות הרפואה, עם סיכון גבוה מאוד להישנות .
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות האפידמיולוגיה של הפרעות שימוש בחומרים בקרב רופאים בכלל, ובקרב מרדימים בפרט. לא ברור מדוע מתמחים בהרדמה סובלים מהפרעות שימוש בחומרים, ייתכן מאוד כי טיפול-עצמי להקלה על כאב או מצבי דחק עומד בבסיס התפתחות הפרעות אלו.
החוקרים בחנו את הנתונים מה-American Board of Anesthesiology והמחקר הרטרוספקטיבי כלל למעלה מ-44,000 מתמחים בהרדמה שהחלו בתוכניות ההתמחות בין השנים 1975-2009.
מהנתונים עלה כי ב-1,042 משתתפים זוהתה עדות להפרעות שימוש בחומרים, כאשר ב-896 מקרים זוהתה הפרעה מתועדת. מבין 896 החולים עם הפרעה מתועדת של שימוש בחומרים, 384 משתתפים (0.86%) אובחנו עם הפרעות שימוש בחומרים במהלך ההתמחות. מבין אלו, ב-43% תועדה לפחות הישנות אחת לאחר אבחנה וטיפול בהפרעה.
החוקרים מדווחים כי שיעורי ההיארעות לאורך זמן עקבו אחר מגמה המתאימה לרכבת הרים, עם עליה בתחילת המחקר, עם שיעורים נמוכים יותר בין השנים 1996-2002, ולאחר מכן תועדה ההיארעות הגבוהה ביותר לאחר שנת 2003. עם זאת, שיעורי ההישנות לא השתנו באופן משמעותי בין השנים 1975-1994 ובין 1995-2009.
בנוסף, 28 מהמשתתפים במחקר הלכו לעולמם במהלך הכשרתם, כאשר כל מקרי התמותה היו קשורים באופן ישיר להפרעות שימוש בחומרים.
במונחים אבסולוטיים, לא מדובר במספר גדול של מתמחים הסובלים מהפרעות אלו. עם זאת, בהנחה כי בארצות הברית כ-6,000 מתמחים בהרדמה בכל שנה, מדובר בכ-20 מתמחים בכל שנה המפתחים הפרעות שימוש בחומרים ומתמחה או שניים שהולכים לעולמם בעקבות ההפרעה.
החוקרים מוסיפים כי שיעורי ההיארעות עלו במהלך תקופת המחקר.
שימוש תוך-ורידי באופיואידים צוינו כחומרים הנפוצים ביותר במחקר הנוכחי, אך שכיחות השימוש במריחואנה, צריכה מופרזת של אלכוהול ונטילת אופיואידים הנמכרים עם מרשם רופא, הייתה גבוה גם כן. 22% מהמשתתפים סבלו מהפרעה שכללה למעלה מחומר אחד.
החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו התיאור המקיף הראשון של האפידמיולוגיה והתוצאות של הפרעות שימוש בחומרים בקרב רופאים במהלך הכשרתם, עם הדגמת עליה בשיעורי ההיארעות במהלך תקופת המחקר והעדר שיפור בשיעורי ההישנות.
אעפ”י שאין עדויות ישירות לנזק למטופלים, ליקוי בפעילות הרופאים עשויה להציב את החולים בסיכון וכמובן גם את הרופאים עצמם.
ישנה מחלוקת מסוימת בנושא הפרעות שימוש בחומרים בקרב רופאים, כולל שאלת ההתייחסות והפעולות שיש לנקוט במידה ומתמחה מאובחן עם הפרעה זו. האם ניתן להתיר להם לשוב להתמחות? האם יש לייעץ להם להחליף התמחות בה אין גישה לחומרים ממכרים? דיונים מסוג זה מוגבלים לאור העדר נתונים אמיתיים בנוגע להיקף הבעיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!