ע”פ מחקר פרוספקטיבי חדש מ-Pediatrics כאב בטן פונקציונלי (FAP) בילדות מעלה הסיכון להפרעת חרדה בילדות ובהתבגרות, גם אם ה-FAP חלף.
המחברים מסבירים כי מחקרים צולבים הראו כבר קשר בין FAP לבין חרדה ודיכאון בילדות, אך טרם פורסם מחקר פרוספקטיבי אשר העריך סטטוס פסיכיאטרי בבגרות והקשר שלו להמשך הכאב.
החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחרי 332 ילדים עם FAP ועם קבוצת ביקורת (שכללה 147 ילדים) להערכת הפרעות פסיכיאטריות והפרעות גסטרואינטנסיאליות פונקצויונליות (FGIDs ) כמעקב אחר מתבגרים וצעירים (גיל ממוצע 20 שנה). המשתתפים חולקו בהתאם לנוכחות (FGID-POS ( או העדר הפרעה (FEGID-NEG) של מטופלים שהיו בתחילת המחקר עם FGID .
נמצא שהסיכון במהלך החיים ובהווה להפרעות חרדה היה גבוה יותר בקרב אלו שסבלו מ-FAP מאשר בקבוצת הביקורת: 51% לעומת 20% במהלך החיים, 30% לעומת 12% בהווה.
לאחר התאמות של מין וגיל נמצא שהסיכון לחרדה במהלך החיים היה גבוה פי 4.9 (ברווח בר סמך של בין 2.83-7.43) באלה שסבלו מ-FAP , ופי 3.57 לחרדה בהווה (בטווח שבין 2.0-6.36 ), בהשוואה לקבוצת הביקורת.
גם הסיכון לדיכאון במהלך החיים היה גבוה באופן מובהק בקבוצת ה-FAP : שיעור של 40% לעומת 16% בקבוצת הביקורת, אך הסיכון להפרעת דיכאון בהווה לא היה שונה בין הקבוצות.
במרבית המקרים, החוקרים מדווחים, הופעה של הפרעת חרדה ראשונית הייתה לפני האבחנה של FAP פדיאטרי, אך הופעה של הפרעת דיכאון הייתה שכיחה יותר לאחר שאובחן מצב FAP .
החוקרים מצייים עוד שבתוך קבוצת ה-FAP, הסיכון לחרדה בהווה במהלך המעקב הייתה גבוהה יותר באופן מובהק עבור PGID-POS בהשוואה ל-PGID-NEG , עם שיעור של 40% לעומת 24% , ושניהם היו גבוהים יותר מאשר בקבוצת הביקורת (12%).
לעומת זאת, הפרעת דכאון בהווה לא הייתה שונה בין קבוצת ה-FGID-POS לקבוצת ה-FGID-NEG .
החוקרים מסכמים כי מטופלים עם FAP נושאים פגיעות ארוכת טווח לחרדה אשר מתחילה בילדות, ונמשכת לתקופת ההתבגרות והבגרות המוקדמת, גם כאשר כאבי הבטן כבר פסקו.
הערת המערכת: נראה שהמשמעות ברורה…טיפול מהיר ויעיל בכאבי הבטן הפונקציונליים בילדות עשוי אולי לחסוך בהרבה עוגמת נפש וסבל בגיל ההתבגרות והבגרות. יש מקום אולי גם לשקול מתן טיפול מניעתי נגד חרדה בילדים הסובלים מ-FAP לאורך זמן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!