במאמר חדש שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי משך מקטע QRS הינו גורם מנבא בלתי-תלוי לסיכון לתמותה לבבית פתאומית ועשוי לסייע בהערכת הסיכון לתמותה לבבית פתאומית באוכלוסייה הכללית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים מצאו קשר בין עליה במשך קומפלקס QRS בתרשים אק”ג ובין הסיכון לתמותה מכל-סיבה. עם זאת, הקשר בין משך הקומפלקס ובין הסיכון לתמותה לבבית פתאומית אינו מתועד היטב במחקרים מבוססי-אוכלוסייה. כעת ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין משך מקטע QRS ובין תמותה לבבית פתאומית במדגם מבוסס-אוכלוסייה של גברים.
המחקר הפרוספקטיבי התבסס על מדגם של 2049 גברים בגילאי 42-60 שנים בתחילת המחקר, עם 19 שנות מעקב. במהלך תקופת המעקב נרשמו סך הכל 156 מקרי תמותה לבבית פתאומית. כמדד משתנה, כל עליה של 10 מילי-שניות במשך QRS לוותה בעליה של 27% בסיכון לתמותה לבבית פתאומית (סיכון יחסי של 1.27, p<0.001). בנבדקים עם מקטע QRS של מעל 110 מילי-שניות (חמישון עליון) נרשמה עליה של פי 2.50 בסיכון לתמותה לבבית פתאומית (p=0.002) בהשוואה לאלו עם משך QRS של פחות מ-96 מילי-שניות (חמישון תחתון), לאחר תקנון לגורמי סיכון דמוגרפיים וקליניים (גיל, צריכת אלכוהול, אוטם לבבי קודם, עישון, רמות HDL ו-LDL בדם, ריכוז CRP, סוכרת מסוג 2, מדד מסת הגוף, לחץ דם סיסטולי וסיבולת לב-ריאה).
בנוסף למשך קומפלקס QRS, עישון, אוטם לבבי קודם, סוכרת מסוג 2, סיבולת לב-ריאה, מדד מסת הגוף, לחץ דם סיסטולי וריכוז CRP היו קשורים בקשר בלתי-תלוי עם הסיכון לתמותה לבבית פתאומית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי משך קומפלקס QRS עשוי לסייע בהערכת הסיכון לתמותה לבבית פתאומית באוכלוסיה הכללית.
Circulation. 2012 May 29;125(21):2588-94
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!