מתוצאות מחקר חדש עולה כי טיפול ב-Tirofiban לפני הגעה לבית חולים של חולים עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) בחולים עם סיכון גבוה לדימומים מביא לשיפור ברזולוציה של מקטע ST לאחר הצנתור הכלילי, אך מביא לעליה בסיכון לדימומים שאינם על-רקע ניתוח המעקפים.
במסגרת תת הסקירה ביקשו החוקרים להעריך את סיכום ההשפעה הקלינית של טיפול ב-Tirofiban לפני הגעה לבית החולים , בחולים עם STEMI וסיכון גבוה לדימום. לשם כך, הם ערכו סקירה רטרוספקטיבית של מחקר On-TIME 2, מחקר רב-מרכזי, אקראי ומבוקר, להערכת ההשפעות של טיפול ב-Tirofiban במנת העמסה גבוהה שניתנה באמבולנס לחולים עם STEMI.
Tirofiban ניתן בנוסף לטיפול באספירין, הפרין וקלופידוגרל. יעד הסיום העיקרי היה סך הסיבוכים הקליניים (NACE או Net Adverse Clinical Events) לאחר 30 ימים (הוגדר כשילוב של תמותה, הישנות אוטם לבבי, צורך דחוף ב-TVR (Target Vessel Revascularization), שבץ מוחי, או דימום מג’ורי שאינו על-רקע ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים).
מבין 1,309 חולים, 291 הוגדרו כבעלי סיכון גבוה לדימום (22.2%). בחולים אלו בסיכון גבוה לדימום, מתן Tirofiban הביא לשיפור משמעותי ברזולוציה של מקטע ST לאחר צנתור כלילי. לא תועדו הבדלים בשיעור הסיבוכים הלבביים המג’וריים לאחר 30 ימים עם מתן Tirofiban בחולים בסיכון גבוה לדימום (9.4% לעומת 13.0%, p=0.330). עם זאת, קדם-טיפול ב-Tirofiban לווה בעליה לא-מובהקת סטטיסטית בדימומים שאינם על-רקע CABG (Coronary Artery Bypass Graft) 8.6% לעומת 3.6% (p=0.082). סך ההשפעה הקלינית של Tirofiban בקבוצה זו הייתה מאוזנת (11.5% לעומת 15.2%, p=0.365).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול טרם ההגעה לבית החולים ב-Tirofiban בחולים עם STEMI בסיכון גבוה לדימום, מביא לשיפור הרזולוציה של מקטע ST לאחר צנתור כלילי, אך מלווה בעליה לא-משמעותית בסיכון לדימומים שאינם על-רקע CABG. בסיכומו של דבר, מדובר בהשפעה מאוזנת על שיעורי NACE לאחר 30 ימים.
הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין כיצד מדדים להערכת הסיכון לדימומים ישפיעו על טיפול נוגד-טסיות.
J Invasive Cardiol. 2012;24(2):84-89
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!