ברבע מהחולים עם מקטע פליטה תקין של חדר שמאל שהשלימו בדיקת אקו-לב במהלך המעקב עד שנתיים מאוחר יותר יש עדות לשיפור או החמרה בתפקוד הדיאסטולי, כאשר החמרה בתפקוד הדיאסטולי זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה, כך עולה מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו בכתב העת Circulation.
הממצאים עולים בקנה אחד עם תצפיות לפיהן החמרה בתפקוד הדיאסטולי מובילה לעליה בסיכון לאי-ספיקת לב וכי החמרה בתפקוד הדיאסטולי מלווה בעליה של קרוב ל-80% בסיכון לתמותה.
מדגם המחקר כלל 1065 חולים לא-מאושפזים עם מקטע פליטה של חדר שמאל של מעל 55% לפי בדיקת אקו-לב (שבוצעה לרוב להערכת תסמינים או תפקוד מסתמים), עם בדיקת אקו-לב חוזרת לאחר 6 חודשים עד שנתיים. לפי הבדיקות, כ-72% מהמשתתפים אובחנו תחילה עם הפרעה בתפקוד הדיאסטולי.
בהשוואה למצב בתחילת המחקר, לפי בדיקת אקו-לב שבוצעה לאחר כ-1.1 שנים, בממוצע, חלה החמרה של התפקוד הדיאסטולי ב-16% מכלל המשתתפים במחקר ושיפור ב-11% מהחולים; חלה החמרה אל מתחת ל-55% ב-8.3%. לאחר 1.6 שנים בממוצע, מבדיקת אקו-לב השנייה, 13% מהמשתתפים במחקר הלכו לעולמם.
התהליכים הפתופיזיולוגיים האחראיים לשינוי בתפקוד הדיאסטולי אינם ידועים. ייתכן כי מדובר בתוצאה של הטיפול התרופתי, אך לא נערכו שינויים בתרופות העשויים להסביר זאת.
החוקרים כותבים כי ידוע כי גיל מתקדם הינו גורם מנבא משמעותי להחמרת הפרעה בתפקוד הדיאסטולי וכי שינוי בלחץ הדם, מצבי עומס, עליה במשקל וסוכרת לא-מאוזנת עשויים לעודד החמרה של התפקוד הדיאסטולי. מצד שני, במידה ומאזנים את לחץ הדם או עם ירידה במשקל, ניתן לשפר את ההפרעה בתפקוד הדיאסטולי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!