בחולים עם אי-ספיקת לב והפרעה בתפקוד הכלייתי שיעורי התגובה ותוצאות הטיפול ב-CRT (Cardiac Resynchronization Therapy) הן פחות טובות, כך מדווחים חוקרים מהולנד במאמר חדש שפורסם ב-Journal of the American College of Cardiology.
לדברי החוקרים, מאחר שהתפקוד הכלייתי תלוי באופן הדוק בזילוח הכלייתי, אחד ההסברים לקשר עשוי לנבוע מכך ש-CRT מביא לשיפור הזילוח הכלייתי בעקבות תועלת המודינאמית סיסטמית. מנגד, התועלת הנ”ל משפעת משיפור התפקוד הסיסטולי של החדר השמאלי ו/או ירידה באי-ספיקה המיטראלית.
מחקרים קשרו בין הפרעה בתפקוד הכלייתי ובין פרוגנוזה גרועה יותר בחולים עם אי-ספיקת לב, אך באחד המחקרים בחולים עם נסיגה משמעותית ברימודלינג של החדר השמאלי לאחר CRT חל שיפור משמעותי בתפקוד הכלייתי ובהישרדות.
מדגם המחקר כלל 490 חולים עם אי-ספיקת לב בדרגה III או IV לפי מדד NYHA. החוקרים בחנו את ההשפעות של התפקוד הכלייתי על נסיגת רימודלינג של החדר השמאלי ותוצאות ארוכות טווח לאחר CRT, כמו גם את הקשר בין נסיגת הרימודלינג בחדר השמאלי והשינויים בתפקוד הכלייתי.
לאחר 6 חודשי מעקב, בשיעור נמוך יותר (43%) משמעותית של חולים עם ירידה בינונית עד חמורה בתפקוד הכלייתי (ערכי eGFR מתחת ל-60mL/min/1.73m2) נרדמה תגובה אקוקרדיוגרפית ל-CRT, בהשוואה לחולים עם ערכי eGFR בטווח 60-90 mL/min/1.73m2 (62%) ובאלו עם ערכים של 90 mL/min/1.73m2 ומעלה (58%).
שיעורי ההישרדות היו הנמוכים ביותר בחולים עם ערכי eGFR מתחת ל-60, בהשוואה לחולים בשתי הקבוצות המקבילות, וערכי eGFR נותרו גורם מנבא משמעותי להישרדות לאחר CRT, לאחר תקנון לגיל, מין, הגורם לאי-ספיקת לב וגורמים פרוגנוסטיים אחרים.
בתת-קבוצה של 133 חולים עם נתונים אודות תוצאות בדיקות דם לאחר 6 חודשים, תועדה התדרדרות משמעותית בתפקוד הכלייתי (שינוי eGFR, -4.7 mL/min/1.73m2) בקרב חולים שלא הגיבו ל-CRT עם נסיגה ברימדולינג בחדר שמאל, בעוד שערכי eGFR לא השתנו משמעותית במהלך 6 חודשי מעקב בקרב חולים שהגיבו לטיפול ב-CRT. השינויים ב-eGFR היו שונים משמעותית בין אלו שהגיבו ואלו שלא הגיבו ל-CRT.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הממצאים הנוכחיים עשויים לסייע להעריך טוב יותר אילו חולים יגיבו לאחר CRT, ובאילו מקרים צפויה חוסר תגובה לטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!